יישר כוח לסרבנים מימין
ברכות למסרבים לציית לצווי הפסקת העבודה בשטחים ולמצהירים שימשיכו לבנות גם ללא היתר ! בהיותי אחד הפעילים בוועד הישראלי נגד הריסת בתים העוסקים זה שנים בבנייה בלתי חוקית של בתים שהמדינה הורסת במזרח ירושלים, אני מזדהה עם המתנחלים ורואה בהם ממשיכי דרכנו אבל בכיוון הפוך. שנינו נקטנו אותה גישה אבל בהבדל אחד משמעותי.
אנחנו בונים בתים של ערבים המתגוררים על אדמתם הם, גם כאשר מואשמים בבנייה ללא היתר, אף אחד לא מטיל ספק בזכותם על הקרקע , בעוד המתנחלים בונים בתים על אדמה שדודה וגזולה שנתפסה בניגוד לחוק הבינלאומי, או בחסות חוק שיהודים חוקקו להנציח את מעמדם, ורק יהודים מכירים בתוקפה, שעה שעולם ומלואו- כולל הנאמנים שבתומכינו- דוחה בשאט נפש, מגנה ומצהיר שדינם להתפנות. יתרה מזאת, הבדל נוסף ומשמעותי בינינו ובין המתנחלים טמון בכך שבתי הערבים שאנו בונים לא פוגעים בשלום ולא בדו-קיום בין שני העמים בעוד הבתים שהמתנחלים בונים הם מכשול לשלום ומחבלים בכל אפשרות של הסדר בין שני העמים. אלה מקצת ההבדלים בין שתי התופעות.
ברם, מעבר להבדלים הקיימים בין שנינו, חשוב יותר להדגיש את המשותף- שנינו נגרום להתפרקותה של המדינה!. אומנם, כל מחנה פועל מכיוון אחר ומונע מסיבות שונות אבל בסופו של חשבון, שנינו נשיג את אותה תוצאה. הם- ללא משים, בעוד אנחנו במתכוון, או בלשון התלמוד, אנו ‘לשמה’ והם ‘שלא לשמה’, אבל כך או אחרת, העיקר התוצאה הסופית. גם חיילי שמשון ונחשון שמסרבים לפנות ישובים תורמים תרומה נכבדה לפרוק המדינה ועל כך כתב יאיר שלג ש–”חלוקת הצבא לפי פקודות ימניות ושמאלניות היא מתכון בטוח לפגיעה אנושה בצבא ובחברה.” (יאיר שלג, ההקצנה והשתיקה , 15 דצמבר 09) ועל כך מגיע להם ברכת ‘חזק ואמץ’. תחזקנה ידיכם –זכיתם לשמש קטליזאטור למה שאנו טוענים זה מכבר- שאת המדינה הזאת יש לפרק. הפרוק הוא חיוני כדי לאפשר הבנייה של משהו חדש ושפוי. המדינה הנוכחית, כפי שהתגבשה ב-40 השנים האחרונות , עקומה מידי בכדי שאפשר יהיה ליישר אותה. הכיבוש חלחל כה עמוד עד כי קשה מאוד להחזיר אותה למסלולה ולכן לא נותר אלא לסגור את הבסטה ולהתחיל את הכל מחדש. המהלך הוא בלתי נמנע כיוון שהכיבוש מכיל בתוכו את הזרעים להתפרקותה של המדינה וטוב שהמתנחלים מזרזים עתה את התהליך הטבעי שטמון בשורשי הכיבוש. היום ברור לכל שלא ניתן לקיים בו זמנית ולאורך זמן גם מדינה וגם את השטחים ושהכיבוש לא רק משחית אלא גם מפרק. מדינה נורמטיבית זקוקה לאתוס משותף לרוב אזרחיה בעוד כיבוש הוא גורם המקצין עמדות, מונע מהעם להתגבש, ומה שפעם היה רק בבחינת “מחלוקת” בין ימין ושמאל, היום הפך לקרע שלא ניתן עוד לאיחוי. הכיבוש פורם את התפרים החלשים ממילה שמקיימים את החברה הישראלית ויוצר כוחות צנטריפוגלים שמוקדם או מאוחר חייבים להביא למפץ גדול. היום כבר ברור שאין לנו דבר משותף עם הכיפות הסרוגות ומוטב להקדים ולהיפרד לפני שהאש הזרה הבוערת בקרבם תשרוף גם אותנו.
צר לנו שהגענו למצב זה- לא לישראל הזאת פיללנו, אבל משעה שהתברר שאנו תקועים עמוק בשטחים ולא נראה באופק פתרון מוסכם, עדיף לתת לכוחות השוק לעשות את שלו ולפרק את המדינה. ידענו בהיסטוריה מצבים דרמטיים בהם המלוכה היהודית התרסקה, וכעוף החול קמנו מהאפר ויצרנו את עצמנו מחדש. גם הפעם זה יקרה וגם הפעם זה יהיה רק לטובה, כי גרועה יותר ממה שאנחנו עכשיו עם השטחים תקועים בגרון, כבר לא יכול להיות.
מדינה חדשה ללא שטחים תהיה מן הסתם שפוייה יותר. ימנים לאומנים ופירומנים למיניהם עוד יהיו בתוכה אבל ללא חומרי תבערה בידיהם הם יהיו פחות מזיקים כי לא השקפת עולמם מסכנת אותנו אלא מעשה ידיהם. אומנם ימני בבית הוא מטרד אך לפחות הוא לא מהווה סכנה, ונדע איך להתמודד איתו.


