מה משמעות החירות הזו?
ערב חג הפסח, זמן לנסות לעשות סדר במושג החירות. מה המשמעות להיות חופשי , ליהנות מחירות. בני ישראל יצאו מעבדות לחירות, ספרטקוס הנהיג את מרד העבדים נגד צבאות רומי, נשים מחו נגד שלילת החירות שלהן להצביע ולהשתתף בחיים הפוליטיים, ואנשים במדינות רבות נאבקו מנת להשתחרר מעול הקולוניאליזם. לעיתים המאבק למען החירות אינו רק חיצוני אלא הוא גם פנימי אישי, אנשים נלחמים נגד מחסומים ועכבות שמונעים מהם להיות מה שהם. כפי שאומר דיויד מילר, שברשימה הזו אני נסמך על ניתוחו, קל לזהות מיהם אויבי החירות, אולם קשה יותר לו לומר עבור מה נאבקים אלה הנאבקים למען החירות.
באופן כללי בניתוח מושג החירות ניתן לזהות במסורת הפילוסופית שלש קונצפציות מרכזיות ומגוונות של חירות.
המסורת הראשונה היא המסורת הרפובליקנית. התפיסה הרפובליקנית היא התפיסה הפוליטית ביותר של חירות. על פי תפיסה זו להיות חופשי פירוש להיות אזרח בקהילה פוליטית חופשית, וקהילה פוליטית חופשית משמעותה קהילה שמנהלת את חייה בעצמה, כזו שאינה כפופה לשלטון זר. קהילה שחוקיה משקפים את רצונות אזרחיה. להיות אזרח בקהילה כזו פירושו להשתתף באופן פעיל בחיים הפוליטיים. המסורת הרפובליקנית היא מסורת ותיקה שמקורותיה בפילוסופים היוונים, שראו בהשתתפות בחיים הפוליטיים את מימוש רעיון החיים הטובים. אולם ההוגים היווניים, ולא מעטים אחריהם, סברו שלא כל אחד יכול ליהנות ממעמד של אזרח ומחירות, כך עבדים, נשים ומי שמתפרנס מעבודתו, לא נחשבו ככאלה היכולים וזכאים ליהנות מחירות. כך על פי תפיסה זו אנשים החיים תחת שלטון עריץ, או שלטון זר והנתונים לכיבוש, נשללת מהם חירותם. גרסה מודרנית יותר לתפיסה הרפובליקנית באה לידי ביטוי בכתביה של חנה ארנדט, שעבורה חירות במשמעותה האמיתית פרושה ליטול חלק בבמה הפוליטית הציבורית, לדעתה, פוליטיקה היא מרחב שבו אנשים משתחררים מהשגרה המכאנית של חייהם המשפחתיים והכלכליים.
הקונצפציה השנייה של חירות היא הקונצפציה הליברלית. על פי תפיסה הזו ליהנות מחירות פירושו להיות משוחרר מהגבלות או התערבות של אחרים במעשיך. על פי התפיסה הליברלית אדם הוא חופשי כאשר הוא יכול להאמין במה שהוא רוצה, לומר את אשר על ליבו, לנוע לאן שהוא חפץ, ללא הפרעה מצידם של אנשים אחרים. מה שחשוב לליברל זה שאחרים לא יתערבו במעשיו. ובאחרים, הכוונה היא לא רק לאנשים אחרים אלא בעיקר המדינה. החשש העיקרי של הליברל הקלסי הוא מפני התערבותה של המדינה במעשיו. כך שבעוד עבור מי שמחזיק בתפיסה הרפובליקנית, החירות באה לידי מימוש בחיים הפוליטיים, עבור הליברל, החירות מתחילה כאשר הפוליטיקה מסתיימת – בחייו הפרטיים. הגרסה הקיצונית של התפיסה הליברלית באה לידי ביטוי בדמותו של האנרכיסט, המאמין שחירות יכולה לבוא לידי מימוש רק כאשר כל מוסדות השלטון ייעלמו. דוגמה טובה לתפיסה הליברלית של החירות המדגישה חוסר התערבות באה לידי ביטוי בישראל בשני חוקי היסוד – חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק – הבאים להבטיח את הזכות הקניין וחיריות אישוית ולהטיל מגבלות על התערבות השלטון.
אולם האם באמת כל התערבות שלטונית היא פגיעה בחירות? כך פילוסוף בן זמננו בשם פיליפ פטיט המאמץ עמדה רפובליקנית, כותב שמן הראוי להבחין בין התערבות שרירותית של השלטון שאינה מוצדקת, למשל התערבותו של השלטון שבה למנוע ממני את חופש הביטוי או ההפגנה, לבין התערבות שלטונית באמצעות החוק שמטרתה למנוע שליטה של פרטים או קבוצות, באנשים אחרים. כך התערבותה של המדינה באמצעות חוק שנועדה למנוע שליטה כלכלית של אליטה קטנה בחלק גדול מהאזרחים, אינה בגדר התערבות והפרעה לחירות אלא דווקא הגדלת חירותם של אנשים רבים יותר, אותם אלה שהחוק מונע מבעלי ההון את השליטה הכלכלית בחייהם. כך גם חלוקה מחדש של הכנסות באמצעות מיסוי או חקיקת חוקי עבודה המגנים על העובדים, פרקטיקות המתקיימות במדינת הרווחה, אינם מהווים פגיעה בחירות בעלי ההון והמעסיקים, אלא מונעים את השליטה שלהם בחיינו, אלו חוקים המגדילים את חירותם של אזרחים רבים. תפיסה דומה לזו באה לידי ביטוי בעמדה שמביע הפילוסוף ג’רי כהן, לדעתו חלוקת החירות בחברה תלויה בחלוקת הקניין בין אנשיה. ומשום כך לדעתו צורות מסוימות של סוציאליזם עדיפות מבחינת הגדלת חירותם של בני אדם, על פני משטרים קפיטליסטיים. הנקודה החשובה והמעניינת בעמדות של כהן היא ההצדקה למשטר סוציאליסטי במונחים ליברליים של חירות שלילית. מבחינה זו, משטר סוציאליטי אינו עדיף על משטר קפיטליסטי כיוון שאנחנו מעדיפים את הערך השוויון על פני ערך החירות, כפי שרבים וטובים נוהגים לנסח את המחלוקת בין שתי האידיאולוגיות הללו, אלא משטר סוציאליטי עדיף כיוון שהוא מבטיח חירות רבה יותר ממשטר קפיטליסטי.
ההוגה בנז’מין קונסטאנט הבחין, הבחנה שהפכה לקלסית בהגות הפוליטית, בין החירויות של העת העתיקה לבין החירויות של הזמן המודרני. החירות שאליה שאפו אזרחי הפוליס היוונית היו החירויות הפוליטיות, חירויות הכרוכות באסיפות בכיכר העיר, בניהול דיון פוליטי קולקטיבי, בשירות בחבר מושבעים ותפקידים אחרים לטובת הציבור, זו החירות הרפובליקנית. החירויות של הזמן המודרני לעומת זאת, וכאן הוא התכוון למדינות אירופה, היו חירויות אזרחיות, חירות ממעצר, חופש העיסוק, חופש המחשבה וחירויות אחרות. חירות במובן קונצפציה השנייה.
הקונצפציה השלישית של חירות, היא הקונצפציה האידיאליסטית. בתפיסה הזו המוקד אינו בהסדרים המוסדיים הפוליטיים והחברתיים אלא בכוחות הפנימיים שלי הקובעים כיצד אפעל. על פי תפיסה זו אדם הוא חופשי כאשר הוא אוטונומי, כאשר הוא פועל על פי הרצונות האותנטיים שלו, או בהתאם לסברות הרציונאליות המנחות אותו כיצד לחיות. המאבק למען החירות על פי התפיסה האידיאליסטית אינו בכוחות חיצוניים אלא בכוחות פנימיים של האדם עצמו – חולשת רצון, דחפים, תאוות, אמונות בלתי רציונאליות – המפריעים לו לבטא את האישיות האותנטית שלו. חלק מהגרסאות של התפיסה הזו הן אנטי פוליטיות לחלוטין. כך אנשים השייכים לתנועות ניו אייג’ סבורים שהם ישיגו את החירות האמתית באמצעות במדיטציה, התבוננות פנימית ובניסיון להתגבר על רגשות או אמונות מסוימות. אולם לתפיסה האידיאלית של חירות יש גם גרסאות פוליטיות בעייתיות. למשל תפיסות הסבורות שרק תחת סדר פוליטי מסוים אנשים יגלו ויביאו לידי ביטוי את החירות האמיתית שלהם. כך מהכיוון הימני הטוטליטרי, עמדות הקובעות שרק באמצעות שייכות והזדהות עם גזע או לאום, אנחנו יכולים להיות חופשיים באמת. או מהכיוון הפוליטי השמאלי, למשל סטליניזם קומוניסטי, שעל פיו רק באמצעות הזדהות עם הסדר הקומוניסטי אנשים ישתחררו מהניכור שבעבדות הקפיטליסטית וייהנו מחירות קומוניסטית. גרסה אחרת של קונצפציה זו מציג הפילוסוף צ’ארלס טיילור, לדעתו אדם שאינו פועל על פי הרצונות המשמעותיים ביותר עבורו אינו חופשי, כך שחשוב שכאשר אנו בוחנים את מידת החירות שבני אדם נהנים ממנה, כדאי לבחון לא רק את מרחב ההזדמנויות שעומד לרשותם, אלא גם באיזו דרך פעולה הם בוחרים למעשה.
הערה קצרה, ההבחנה המפורסמת של ברלין, בין חירות שלילית לחירות חיובית, במסה המפורסמת ומעט מבולבלת שלו, “שני מושגים של חירות” היא במידה רבה, הבחנה בין הקונצפציה השנייה לקונצפציה השלישית של חירות כפי שהן מוצגות כאן, כאשר ברלין מביע התנגדות לחירות חיובית המקבילה כאמור לקונצפציה השלישית של חירות.
הקונצפציות השונות הללו אינן מוציאות זו את זו, הבנה שלימה של החירות צריכה לשלב בין שלש התפיסות הללו. אנשים לא נהנים מחירות כאשר חייהם נשלטים על ידי אנשים אחרים, הם נהנים מחירות כאשר הם קובעים ביחד עם אחרים את אורח חייהם (חירות רפובליקנית). אנשים גם אינם חופשיים כאשר הם חיים תחת חוקים מדכאים או במציאות משוללת חוקים לחלוטין, או כאשר אין ברשותם את האמצעים הבסיסיים לתנאי קיום נאותים למימוש החירות (חירות ליברלית), הם גם לא אוטונומיים כאשר הם מבולבלים, מחקים באופן מכני ואוטומטי את אורח חייהם של אנשים אחרים, מודרכים על ידי תעמולה תקשורתית או אחרת, או כאשר הם משועבדים למסורת ללא יכולת להשתחרר ממנה (חירות אידיאליסטית).
לא פרטתי מה משמעות ניתוח מושג החירות הזה למציאות הישראלית, אני מקווה שחלק מהפירוט הזה בא לידי ביטוי במה שנכתב באתר הזה במהלך השנה.
חג חירות שמח


