• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

המבוגר האחראי והילדות השובבות

כן, יוסי ורטר, הדבר הכי מגוחך שיכול לקרות בכנסת ה-19 הוא שאשה תנאם בלשון נקבה. תשובה מאשה שלא רוצה “להיגמל”
רוויטל מדר


בחירות 2013

מרב מיכאלי וסתיו שפיר הן הילדות השובבות של הרשימה. שפיר היא ג’ינג’ית וזה אומר הכול. למיכאלי יש ברקורד אפיזודות מביכות ביותר: אכילה בידיים, ישיבה על שולחנו של ראש ממשלה, וחשיפת חזייה בטלוויזיה. מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה: מהנוהג המטופש והילדותי, לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה-19.

הפיסקה הזאת סוגרת את מאמרו לסיכום הפריימריס בעבודה של יוסי ורטר, הפרשן הפוליטי בה”א הידיעה של “הארץ”. ותרגישו חופשיות וחופשיים (“נוהג מטופש וילדותי”, כן?) להדגיש את הה”א הזו – שכן אולי כך תוכלו להאמין שאלה הם דבריו של פרשן פוליטי. המאמר מתחיל בסקירה כללית על מצבה של ראשת מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ’, אל מול הפמליה שתלווה אותה לכנסת ובכנסת, ממשיך בתיאור הקרב המתקיים שוורטר צופה כי ימשיך בין יחימוביץ’ לעמיר פרץ, ומסתיים ברצף פסקאות קצרות המוקדשות למועמדים ולמועמדות שלהם ולהן ורטר הרגיש כי יש להקדיש פיסקה. בין הזוכים בכבוד: יצחק בוז’י הרצוג, פואד בן אליעזר, נחמן שי, ומרב מיכאלי וסתיו שפיר. את שני השמות האחרונים ניתן אכן לומר בנשימה אחת, שכן הן חולקות את אותה הפיסקה. בכל זאת, נשים – עובדה שיש בה כדי להאפיל על כל עניין אחר שיכול להיות קשור בשתיהן.

אחרת איך ניתן להסביר את הטיעונים העמוקים ששוטח ורטר ביחס לכל אחת מהן? “שפיר היא ג’ינג’ית וזה אומר הכול” – מסכם ורטר את מה שעלינו לדעת על שפיר. מזל גדול יש לנו הבוחרות והבוחרים, סוף-סוף קמה לה מועמדת שאין אנחנו צריכים לחטט בדעותיה או בפעולותיה (כעת יש לקוות רק שלא תצבע את שיערה לשחור או לבלונד, שכן זה עלול להטעות אותנו). למיכאלי מקדיש ורטר קצת יותר מילים, בעיקר כאלה שמבהירות לנו שוב בדרך מפתיעה וחד-משמעית מיהי. בין האפיזודות המביכות על פי ורטר של חברת הכנסת לעתיד: אכילה עם הידיים. כן, זה ידוע, כל פוליטיקאי שנתפס מנגב חומוס או לא אוכל מנת שווארמה עם מזלג ידוע כמי שנתפס בקלקלתו, ולצערנו גם מיכאלי נפלה בפח הזה.

עוד ברשימה: חשיפת חזייתה בשידור. כך קורא ורטר את ההתרסה והביקורת שהיתה באקט הזה, שהתבצע בעקבות פרשת משה קצב ושניסה להסביר באופן ממשי שלשום גבר, רם מעלה ככל שיהיה, אין אפשרות לתרץ הטרדה-תקיפה-אונס של אשה. ורטר מעדיף להשאיר רק את האימאג’ של מיכאלי בחזייה בראש שלנו, ולכן די לו בכתיבת המשפט התלוש הזה בכדי להמשיך ולהלין על אופייה של “השובבה” הזאתי, מיכאלי.

אך כל אלה הן כאין וכאפס לעומת מה שבאמת מפריע לפרשן: הבחירה של מיכאלי לדבר בלשון נקבה, להתעלם מהציווי המפלה של האקדמיה ללשון עברית לפיו גם אם יש גבר אחד בחדר מלא נשים, הלשון שתדובר תהיה זכר. בתוך מערכת בחירות צינית מאין כמותה, ומתוקף השנים הרבות שבהן מסקר ורטר את כנסת ישראל על שלל הפוליטיקאים וקומץ הפוליטיקאיות שלה, הוא לא יכול לחשוב על דבר מגוחך יותר מאשר זה שאשה תעמוד ותנאם בלשון נקבה. הזיגזג המפלגתי נאמר של נחמן שי, שוורטר מזכיר כמה פסקאות לפני כן, הוא לא נושא שיש בו כדי להפוך מישהו לבדיחה; גם המהירות שבה התפרקה הקואליציה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לראש מפלגת קדימה שאול מופז, הוא לא מאורע שזכאי לשם בדיחה. אלה הם מאורעות שלכל היותר מעלים גיחוך קל, אולי חיוך, אין להשוות אותן לסקנדל שעומד מאחורי רצונה של אשה אחת – פמיניסטית – להדגיש את מקומן של נשים. מקום, שלצערו של ורטר ובניגוד לתפיסתו, עובר גם בשפה.

אך מהי השפה עבור ורטר, שרואה נשים ועדיין בוחר לקרוא להן ילדות. שפה זו אינה יותר מאשר כלי עבורו, שבו הוא יכול להשתמש כפי שעולה על רוחו, אך אוי לה למי שתחליט לבצע בשפה זו שינויים מבלי להיוועץ בו לפני שהיא קמה ועושה את כל אותן פעולות שובבות ומגוחכות שאינן מתאימות לילדה בגילה. הרי בשביל מה יש מבוגרים אחראיים בסביבה, אם לא בשביל להסביר לילדות וילדים מה מותר ומה אסור?

ואם כבר במבוגרים אחראיים עסקינן, אי אפשר שלא לתהות היכן היתה עינו של העורך או עינה של העורכת כאשר פגשו את הפיסקה הזאת. האם היא עברה חלק? האם הם חשבו שזהו חלק לגיטימי מפרשנות פוליטית, על אחת כמה וכמה כאשר אל מול שוביניזם ומיזוגניה אפשר תמיד לשלוף את הטיעון הריאקציונרי בדבר חופש הביטוי? וכך הפכה פרשנות עבשה למלאת ויראליות בריאה, והמון נשים זועמות מחד ושונאות ושונאי מיכאלי ושפיר מאידך שיתפו את המאמר הזה ברחבי הרשת וכתבו עליו, למשל, תגובה; הנה, כעת, בזכות הטקסט המביש הזה של ורטר, זכינו כולנו להתדיין בסוגייה “מהי פרשנות פוליטית ראויה”. על כך אין אנו יכולות אלא להודות למערכת “הארץ”.

לקריאה נוספת:

עוד על בחירות 2013

מאמרים נוספים של רוויטל מדר

כנראה שיעניין אותך גם: