• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לא רק מסעדנים מתנגדים לסימון קלורי

כפיית הידע אודות קלוריות על הציבור מבלי שביקש להיחשף אליו, היא לא מלחמה בשומן – אלא הכתרה ניצחת של שלטון הרזון
הדס צור

תוך כדי כיווץ עיקש של שרירי הישבן ומאבק פנימי לייצור הישבן המושלם (בעיני מי?), מצ’פרת אותנו המדריכה במידע חיוני לארוחת החג: “בנות, רק שתדעו שבכל כוס יין יש 70 קלוריות, אולי צריך יין על מנת לעבור את הארוחה המשפחתית אבל תשקלו זאת היטב”. תשקלו את הארוחה, תשקלו את המנה, תשקלו את המזלג. השקילה איננה של הקלוריות. על קצה המזלג מונחת שקילה משמעותית יותר, שקילת ערכים. מאבק בין הדימוי המושלם וההכרח הנובע ממנו – להימנע, לבין הרצון הפשוט לטעום וליהנות. מאבק בין המענג בשבילי לבין היות תענוגו של אחר. אה, סליחה, אנחנו עושות את זה בשביל עצמנו.

מאז שפירטה המדריכה את מספר הקלוריות בכוס היין, המידע הלא הכרחי שלא ביקשתי ולא רציתי בו, טבוע במוחי. איך שלא אסובב זאת אדע את “מחיר” ההנאה שלי מכוס יין ואתלבט אל מולו. כבר באותו הרגע הרגשתי שהיא כופה עליי מידע שאינני רוצה, מדד שאני לא חושבת בו, קלוריות. לא שבלעדי הספירה הקלורית אין התערבות בגופי, הרי אני שם, מתאמצת בשיעור. אבל להסתובב בעולם עם חישובים מתמטיים?

מנכ”ל משרד הבריאות מבקש לקדם אורח חיים בריא ומזין דרך חיוב המסעדנים לפרסם את המשקל הקלורי של המנות במסעדה. אנא ממך פרופ’ רוני גמזו, צא לי מהצלחת. אינני מאשרת לך באופן כה אלים להיכנס לי למערכת השיקולים ודימוי היופי הגוף והיחסים הסבוכים שבין הצורך הבסיסי לאכול, הצורך הפחות בסיסי להנות מאוכל והרצון למזער את השפעתו על גופי. אם לפתח אורח חיים בריא ומזין אתה מבקש, לא זו הדרך. אתה יכול להטיל הגבלות מחירים על לחם מקמח מלא הנע בין 17-30 שקלים לפחות, על אורז מלא, ושאר האוכל הבריא אך יוקרתי. אתה יכול להזרים כסף לסדנאות מודעות בבתי ספר הנלחמות בהפרעות אכילה, או למוסדות טיפול באנורקטיות ובולימיות, אתה יכול לשפר את שיעורי הספורט בבתי הספר שהם לרוב בדיחה עלובה יותר ממצחיקה. אולי לממן חוגים ונבחרות בערים שונות בארץ על מנת להחדיר את הספורט כאורך חיים ולא כמלחמה הבלתי נגמרת לשריפת שומנים שנשים גוררות עצמן אליה כאשר הן “נכנסות למשטר”.

השמנת יתר הולכת לא אחת דווקא עם עוני ותזונה לקויה, על כן אינני בטוחה שקהל היעד ל”מהפכה” שאתה מנסה לחולל הוא דווקא מי שהולכים להתפנק במסעדות. הם ילכו למסעדה ומשם ימשיכו לחדר כושר או לפילאטיס.
אמנם בעולם יש טרנד של בריאות, וגם האמא הגדולה אמריקה החלה להילחם בהשמנת יתר. אך מה מסתתר מתחת לטרנד הבריאות, האם זו מלחמה בהשמנה או המשך דחיקתם של השמנים? מלחמה בערכים כמו רפיסות, חולשה, חוסר שליטה עצמית שמושלכים תרבותית על שומן? האם העמידה מול הערך הקלורי של המנה אמורה לחשל אותי? לבחון את שליטתי העצמית? לעמת אותי מול החרדה מהשומן והשמנות?

לצד המלחמה בשומן ישנה המלחמה ברזון, בשלטון הרזון והשנאה העצמית המתלווה אליו. כתיבת קלוריות וכפיית הידע הזה על הציבור מבלי שביקש להיחשף אליו, היא לא מלחמה בשומן אלא הכתרה ניצחת של שלטון הרזון, השנאה העצמית, ההכרח להתנזר מהנאה לשם היופי ובעיקר זריקת עידוד להתלבטות האינסופית אם מה ואיך לאכול.

אם זה אורח חיים בריא בעינייך, אינני יודעת מהי בריאות.

הכותבת היא סטודנטית לתואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה

כנראה שיעניין אותך גם: