• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

יש בי אהבה

בימים האחרונים נראה שהחברה הישראלית מצליחה יותר מתמיד לחשוף את פרצופה הגזעני והנלוז, והכול בגלל שתי לוויות ואף לא חתונה אחת. אבל יש בי אהבה והיא תנצח
הני זובידה

אני אוהד הפועל תל אביב, אבל לא רואים עלי. כך אומרים רבים. אני יותר מתאים לקהל של בית”ר, אותם אגב אני לא שונא. חלק ניכר מהם חברים טובים שלי. פעמים רבות אני מנסה להסביר למה זה לא נכון לחשוב בצורה של שחור ולבן, כן ולא, אלא יותר במובנים של רצף, וזה לא כל כך הולך לי. אבל בימים האחרונים נראה כי החברה הישראלית מצליחה יותר מתמיד לחשוף את פרצופה הגזעני והנלוז, והכול בגלל שתי לוויות ואף לא חתונה אחת.

זה התחיל עם מותו של גדול פוסקי הדור, הרב עובדיה (עבדאללה) בן גורג’יה יוסף. כמה וכמה אנשים לא אהבו את העצב הנורא וההתכנסות של כשמונה מאות אלף אישה ואיש, במפגן הכוח הגדול ביותר אי פעם במדינת ישראל על מנת לתת כבוד לאיש ולזכרו. כינו אותם פרימיטיבים, כת, חסרי דעת, נבערים ועוד כהנה וכהנה. אבל האנשים בשלהם, הם הלכו אחר האיש שסימל עבורם יותר מכל דבר אחר את מה שהם ראו כ”ישראליות”.

ואז הלך לעולמו אריק איינשטין, אותו אוהד ספורט והפועל תל אביב כה מוכר ידוע ואהוב. האיש, שחשוב להזכיר, ניסה לבעוט ולמרוד כמעט בכל מוסכמה של החברה בה הוא גדל. רק על מנת להזכיר לאלו מאיתנו בעלי הזיכרון הקצר, אותה “ארץ ישראל ישנה וטובה” שרבים מאיתנו עורגים לה, אריק וחבורתו עשו הכול על מנת לבעוט, לנתץ ולהרגיז אותה חדשות לבקרים. בין אם במוסיקה מרדנית, ביגוד מוזר, זקנים, חיי קומונה עם שחרור מיני, צריכת סמים ואלכוהול ויבוא תרבות, רחמנא ליצלן היישר ממחוזות הגולה. מה שאיינשטין וחבורתו אמרו אז לאותה ארץ ישראל ישנה וטובה לדידי הוא: עופי לנו מהעיניים. אנחנו עושים כאן משהו חדש, שלנו!.

ואז שוב קמו להם כל אותן “נשמות הטהורות” שמצאו בעניין קרדום לחפור בו על מעמדם ההולך ופוחת בעיני הציבור הישראלי והופ מצאו את הסולם לצאת ממרתפי השיכחה חזרה לתודעה הציבורית, ומה יותר קל מאשר לדבר קצת גזענות ושנאה. והרי הקרקע כבר הוכנה להם על ידי הפארסה של משטרת ישראל בתיק איל גולן, שהרי איל גולן כנראה לא יועמד לדין. אם במוסר עסקינן אין כלל שאלה שקיום יחסי מין עם קטינות אינו בחלק הטוב של ספר המוסר שלי. אבל, ברור לי, שספר המוסר שלי אינו אחיד ומשותף לכל. מהאשמות בבעילת קטינות, הפכו את הזמר הכי ישראלי – איל גולן – שאם נרצה או לא הוא המושמע ביותר בישראל מזה מספר שנים כמו גם הפופולרי ביותר, למתחמק מתשלומי מיסים. והכל ברצף. נראה כאילו מישהו אמר אם לא ניתן לטפול עליו את נושא שערוריית המין, נעבור למשהו אחר – ובחלק האחר הגיעה לה ההדרה, הגזענות והשנאה.

הוא לא ישראלי! הוא הכי ישראלי! הוא זמר מזרחי! זה מייצג את ארץ ישראל הישנה והטובה, ואילו זה את התדרדרות הערכים בישראל. כמה גועל? כמה סחי? ומדוע? שהרי אריק, ינוח על משכבו בשלום, לא חיפש וכעת גם לא יחפש את הכבוד או הכתרים הללו. לאריק, לא אכפת היה למי יקראו ישראלי, זהו לא סיפור האב הבן ומשרד האוצר. זהו איש אחר, צנוע, נעים הליכות ובעיקר לא מחפש כבוד, שהרי גם בחייו הוא לא הסכים לבוא ולקבל פרסים שניתנו לו.

אז למה הם עושים זאת? ובכן, הם עושים זאת לא משום שהם אוהבים את אריק או את שירתו, הם עושים זאת משום שהם שונאים את האחר יותר מאשר אוהבים כל דבר אחר. הם עושים זאת משום שהם רוצים להאדיר את עצמם, לנסות ולבסס את מקומם בהיסטוריה. הם עושים זאת משום שהם פחדנים! המיתוס של ארץ ישראל הישנה לא קיים יותר וספק אם היה קיים אי פעם. מה שיש הוא המהות והוא הווה, תשתלבו או שפשוט תשתקו.

לאור כל אלו, אני הני זובידה, אוהד הפועל תל אביב קורא היום: יאללה בית”ר! כי אותי לא מניעה שנאה, אלא, בראש ובראשונה, אהבה – מה יותר ראוי מהמילים הבאות:  “יש בי אהבה והיא תנצח…”

הפוסט התפרסם לראשונה בבלוג של הני זובידה

כנראה שיעניין אותך גם: