אנאלפביתית
שיר לשבת במדור השירה באסטה
אַנְאַלְפָבֵּיתִית,
“הַפֶּצַע שֶׁל חַיַּי”,
הִתְוַדְּתָה אִמִּי
פֶּצַע שֶׁאָבִי אָהַב כָּל כָּךְ לְגָרֵד
וַאֲנִי, אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְדַמְיֵן –
אֵיךְ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בְּלִי
מִלִּים, מִלִּים כְּתוּבוֹת, מִלִּים נִקְרָאוֹת,
מִלִּים מִתְרַגְּשׁוֹת
* * * * * *
נָנֶה ג’וֹן, תִּרְאִי, אֲנִי כּוֹתֶבֶת
בִּמְקוֹמֵךְ
לְעַצְמִי וְלַאֲחֵרִים
קוֹרֵאת בַּלֵּב וּבְעַל פֶּה
בִּפְנֵי עַצְמִי וּבִפְנֵי זָרִים
עוֹשָׂה בַּמִּלִּים מַעֲשִׂים
בִּזְכוּתֵךְ
בִּשְׁבִילֵךְ
שֶׁיְּזַכְּכוּ אוֹתָךְ הַמִּלִּים
שֶׁיָּאִירוּ לָךְ מַחְשַׁכִּים
שֶׁיִּשְׁטְפוּ, יְלַטְּפוּ, יְנַחֲמוּ
יְחַבְּקוּ אוֹתָךְ
הַמִּלִּים
מתוך הספר “ג’ונם”, הוצאה עצמית, 2013.



