ויעזוב איש

וְיַעֲזֹב אִישׁ

אֶת בֵּיתוֹ

וְדָבַק בְּעַצְמוֹ

וְהָיָה לְאֶחָד.

עַכְשָׁו זְמַן לְסַכִּין מְנַתְּחִים

לְבַתֵּר אֶת קִרְבֵי הַבַּיִת

וּלְסַלֵּק הִדָּבְקֻיּוֹת:

שֶׁלְּךָ-שֶׁלְּךָ, שֶׁלִּי-שֶׁלִּי

וְשֶׁלָּנוּ אֵין עוֹד.

וּמְגֵרוֹת פְּצוּעוֹת יַגִּירוּ

מִסְמָכִים וְגַרְבַּיִם, נַעֲלַיִם וּסְפָרִים.

וְלֹא נוֹדָע כִּי בָּאוּ אֶל קִרְבָּן.

לֹא, לֹא טוֹב הֱיוֹת.

אֲבָל הִנֵּה, בֵּין כֹּה וָכֹה.