איפה היו הכמויות האדירות של מצביעים מהכפרים הלא-מוכרים?

המולת תוצאות הבחירות והמתח המלאכותי סביב המו”מ הקואליציוני השכיחו במהירות את חרפת הדרת המצביעים הבדואים. הדרה זו צפה לרגע קט על פני השטח ביום חמישי, 12 במרץ, כאשר ועדת הבחירות האזורית בבאר שבע דחתה את עתירתו של עו”ד נדים שחאדה, מטעם ארגון עדאלה, לארגן הסעות לקלפיות ביום הבחירות עבור התושבים הבדואים של הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב. תושבי הכפרים הללו ראויים יותר מכל אחד אחר לתואר “שקופים”: מאחר והמדינה אינה מכירה בקיומם, הם מחוסרי תשתיות בסיסיות כגון מים זורמים, חשמל וביוב, ונטולי גישה לשירותי חינוך, רפואה ותחבורה ציבורית. אל העוולות הללו מתווסף הקושי לממש את זכויותיהם כאזרחים ולהצביע במערכות הבחירות.

המדינה, שמתעלמת מהם בעקביות, מציבה בכל פעם את הקלפיות אך ורק ביישובים הבדואים המוכרים, הרחק מן הכפרים. בשל הקושי להגיע אל הקלפיות, שיעור ההצבעה הממוצע של תושבי הכפרים הבלתי-מוכרים – בין 35%-15% – נמוך באופן מובהק לא רק מן הממוצע הכלל-ארצי אלא אף מן הממוצע הבדואי.

העתירה של עדאלה התייחסה לכעשרת-אלפים בדואים בעלי זכות הצבעה הגרים ב-13 כפרים בלתי מוכרים אשר מרוחקים כדי 40-10 קילומטר ממקום הקלפי. היות ומצבם הכלכלי של מרבית תושבי הכפרים אינו מאפשר להם רכישת רכב פרטי, הם נידונו לכתת את רגליהם לכביש הראשי ולהמתין לתחבורה הציבורית. זאת, בעת שבכל יישוב יהודי, קטן ככל שיהיה, הוצבה קלפי. השופט אליהו ביתן, יו”ר וועדת הבחירות האזורית בבאר-שבע, דחה את העתירה משלושה נימוקים: הכיס הריק של ועדת הבחירות, שאינה מסוגלת לממן מערך הסעות עבור תושבי הכפרים; חוסר התועלת שבהקמת מערך הסעות שכזה, בגלל שממילא אין הבדל בין אחוז המצביעים הבדואים בישובים המוכרים ובכפרים הבלתי-מוכרים, והציפייה לשימוש נמוך במערך ההסעות, משום שגברים ונשים בדואים לא יחלקו ביחד את אותו כלי רכב.

אולם כל אחד מן הנימוקים הללו מופרך יותר מחברו: התקציבים הרשמיים עבור הסעות האזרחים המצויים במרחק של למעלה מ-20 ק”מ ממקום הקלפי יכולים היו ללא ספק לתת מענה גם לתושבי הכפרים הלא-מוכרים; קיים שוני ברור בין אחוזי ההצבעה ביישובים הבדואים המוכרים ובכפרים הבלתי-מוכרים; ההסתמכות המוטעית על ההפרדה בין גברים ונשים בדואים בהסעות (טיעון שאיש לא היה מעלה אילו היה מדובר ביהודים חרדים).

דחיית העתירה מאירה באור עוד יותר חמור את אמירתו של נתניהו ביום הבחירות כי “המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי”. אל השימוש הגזעני בקלף ההפחדה התלווה הניסיון להקשות על אותם מצביעים ערבים להגיע אל הקלפי. אין פלא שמספר ימים אחרי הבחירות, ביום חמישי, 26 במרץ, יצאה לדרך צעדת מחאה בת ארבעה ימים של אנשי הכפרים הבלתי-מוכרים מואדי אל נעם שליד רמת חובב למשכן הנשיא בירושלים בהובלתו של ראש הרשימה המשותפת, איימן עודה. הממשלה החדשה תנסה וודאי לקדם בשנית את תכנית פראוור, שהוכנסה להקפאה חלקית. רק תנועת מחאה מאורגנת וממושכת תוכל לתת מענה הולם לתכנית שרואה בכפרים מטרד שיש לפרקו במקום משאב שיש לטפחו.