"אושויץ זה כאן"
אני מאזין במכונית ל”יומן הצהרים” ברשת ב`, מיד לאחר החדשות, כתבה פותחת של מספר דקות. כתבנו בדרום, ניסים קינן, מדווח על פצצת מרגמה שגרמה נזק למוזיאון בכפר דרום. איש לא נפגע. אולם קינן מוסיף ומדווח כי באופן סימבולי צפו אתמול תושבי היישוב בסרט על לקחי מלחמת יום הכיפורים. “שוחחתי לאחר מכן עם דובר היישובים בגוש קטיף” אומר כתבנו.
דובר היישובים אומר “אני לא רוצה להלאות את המאזינים ניסים, אבל היתה הרבה סמליות במה שהתרחש אתמול כתוצאה מנפילת הפגז, הרסיסים חורררו במוזיאון תמונה של ילדה עם מבט עצוב שנשלחת למחנה הריכוז באוושויץ, שזה בדיוק מצביע על כך שמצבנו כיום בארץ ישראל דומה למצבם של היהודים אז” וממשיך הדובר בדימויים המתארים את חוסר האונים באושוויץ וחוסר האונים כיום, בהבדל אחד, המתיישבים היום עומדים בגבורה מול המתקפה.
וכך ממשיך הדובר להוסיף דימויי שואה ציוריים על קורבנותם של היהודים, כשהכתב האילם משדר את דרשת הדובר.
זילות השואה וקורבנותיה היא עניין ותיק ונפוץ בישראל, אבל דובר היישובים בגוש קטיף הצליח להביא את הזילות הזו לדרגת שפל חדשה.
אם נמשיך באנלוגיה של דובר הגוש, הרי שחסן חמלאווי, עובר אורח תמים בן 65, שנהרג אתמול בניסיון ההתנקשות הכושל של מטוסי חיל האוויר, אינו אלא קצין אס.אס.
לא ברור מהן אמות המידה העיתונאיות המקצועיות שהנחו את כתבנו בדרום ועורכי היומן לשדר את הדרשה המוקלטת המזוויעה הזו, אולם אין ספק שזה יירשם לזכותם בלשכות מנהלי רשות השידור ובלשכת ראש הממשלה.


