ירוחם בראי ערוץ 2: מקום שבאים אליו מאלטרואיזם או מחוסר ברירה

ערב יום כיפור שודרה בחדשות 2 כתבה על משפחות קבע שעברו לדרום, תוך ליווי של אחת מהן לירוחם. למען האמת, די שמחתי בהתחלה לראות כתבה על ירוחם בהקשר חיובי. אך מהר מאוד לתוך הכתבה גיליתי שגם שגם היא נופלת לסטריאוטיפים ומדביקה לנו, הירוחמים, תוויות של מסכנות.

כמו כל כתבה שעוסקת בפריפריה, בחרו לקחת את המשפחה לבקר בשוק הדי שומם של ירוחם – כאילו שחסרים בעיר מקומות יפים ומלאי תקווה. כמובן שלא חסכו מאיתנו את המובטל התורן, שמכריז על עצמו “אני המשיח”, כאילו זה התושב הטיפוסי הממוצע במקום, עילג ומובטל. את אם המשפחה הלבישו במדי צה”ל, וכך היא ומשפחתה “טיילו” בשוק, כשהעריכה לא חוסכת מאיתנו איזה תושב או שניים שאומרים להם “או, הנה סוף סוף הגיעו”.

בהמשך, מראים כיצד המשפחה בוחרת דירה. לא הכל לטעמם: “הדירה מכוערת”, אומר הבעל והאשה מספרת בשברון לב כמה מאתגר לעזוב את לב החיים השוקקים שם כל החנויות פתוחות כל הזמן, ולהתרגל לחיים בירוחם. הסבתא שבאה לביקור מספרת איזה אתגר זה להגיע לעיר.

לאורך כל הכתבה היה נדמה לי שאני צריכה להודות לאלו שבאים להציל אותנו, הקצינה הבלונדינית עם שני הילדים והבעל החשמלאי מרמת גן. הכתב לא חסך גם בפרשנות על האומץ הרב של המשפחה שעברה ליישב את הנגב ועל החלוציות שלהם – כי בעצם 60 שנה לא היה כאן כלום, ואנחנו? אנחנו סתם קישוט. מה שהכי עצבן אותי היה משפט של הכתב בסיום הכתבה: “הנה משפחה שהגיעה לירוחם ונקווה שביחד יצליחו להפריח את השממה”. עד עכשיו לא הייתה פריחה? ואנחנו בני המקום רק נוף שצריך לפתח?! אנחנו השממה, ותודה לאותה משפחה בודדה וראשונה שהחליטה בצעד אמיץ להגיע ולגאול אותנו מהשיממון שאנו נמצאים בו, כי בלעדיהם מה היינו עושים…

ואילו הערב (01.10) ישודר פרק נוסף בסדרת הריאליטי “חיים חדשים” (רשת). הפרק נקרא ״הנחיתה בירוחם״ – כי בירוחם נוחתים, ולא למשל, נוסעים אליה. בשני הפרקים הקודמים בסדרה הוצגו משפחות בורגניות ממעמד הביניים שכשלו בחייהם במרכז, כאשר ההפקה מביאה אותם לערי הפריפריה להזדמנות שנייה. כן כן, ירוחם והגליל במדינת ישראל הם בבחינת הזדמנות שנייה. חלילה לא הזדמנות ראשונה או בכלל הזדמנות.

הפרומו של הפרק כבר מעורר בי כעסים: הזוג הצעיר אומר על עצמו שהוא נכשל, כי הם גרים בבית של הוריהם. משפחת סגל יקרה, גם בירוחם זוגות עם ילדים עדיין גרים אצל ההורים, אבל אצלנו זו לא הזדמנות שנייה – אצלנו זו המציאות. בפרק הקודם הגיעה המשפחה לכפר בגליל, ועוד לפני שהתמקמו האב קיבל משרה של ניהול מפעל, והאם משכורת התחלתית של 10,000 שקלים בחודש כחלק מהרצון של התוכנית לסייע למשפחה.