إلى صبي يموتُ الآن! לְנַעַר אֲשֶׁר מֵת עַכְשָׁיו!
משפטן, יועץ אסטרטגי, עיתונאי וסופר בעל טור קבוע בעיתון “אלחיאת”
إلى صبي يموتُ الآن!
هذا الموت غير مُقنع
فلا تُعِرْ الزغاريد اهتماما ولا تصدّق الفاتحة!
هي الفراشات،
لا تموت سُدى
ولا العصافيرُ تنتفض اعتباطا مع حلول الندى.
كُن يقظا في حصّة التاريخ
كي لا تخدعنك العدسات و الصحفيّ
ولا الأهازيج المعدّة مسبقا
ولا تصدّق الشعراء ولا قصائدهم في مديحك
فهم يكتبون القصائد على كبسة زرّ
وينسونك وينسونها على كبسة زرّ
فُكن!
لا كانت القصائد!
هي الفراشات لا تموت سُدى
ولا العصافير تنتفض اعتباطا مع حلولِ الندى
لن ترى اللايكات حينما تتناسل “البوستات” من اسمك
ورسمك،
ويصير دمك بحيرة للبجع!
فكُن صبيا ما استطعتَ
وكن شقيا
ولا تصدّق أن هذا البياض جميل
لبقي لحصّالتك ثلاثُ سنين كي تمتلئ بأمانيك
فاصبر عليها ولا تمت،
موتا غير مقنع..
هي الفراشات لا تموت سُدى!
ولا العصافير تنتفض اعتباطا مع حُلولِ الندى
مَن سيقفز فوق الجدارْ،
كلما مرّت صبية في الجوارْ؟
فلا تمت الآن نيابةً عن أحد
ولا باسم أحد فرد صمد!
كُن طيّبا مع أمّك
ولا تضطرّها إلى مساومةٍ القراصنةِ على المُفردات
التي أوقفوها لأمّ الشهيد،
ولا على الموسى في حلقها،

كُن طيبا معها!
ولا تمت موتا غير مُقنع
هي الفراشات لا تموت سُدى!
وهي العصافير لا تنتفض اعتباطا مع حلولِ الندى!
*
לְנַעַר אֲשֶׁר מֵת עַכְשָׁיו!
מערבית: ד”ר נַבִּיל טַנּוּס
מָוֶת זֶה אֵינוֹ מְשַׁכְנֵעַ
אַל תִּתֵּן לִבְּךָ לְיִלְלוֹת הַשִּׂמְחָה וְאַל תַּאֲמִין לְ”אַל-פָאתְחָה”!
הֲרֵי הַפַּרְפָּרִים,
אֵינָם מֵתִים בִּכְדִי
וְהַצִּפֳּרִים אֵינָן מִתְנַעֲרִוֹת מִשּׁוּם-מָה בְּרֶדֶת הַטַּל
הֱיֵה עֵרָנִי בְּשִׁעוּר הַהִיסְטוֹרְיָה
כְּדֵי שֶׁלֹּא יְרַמּוּךָ הָעֲדָשׁוֹת וְהַעִתּוֹנַאי
וְגַם לֹא הָרְנָנִים הַמּוּכָנִים מֵרֹאשׁ
אַל תַּאֲמִין לַמְשׁוֹרְרִים וְגַם לֹא לְשִׁירֵיהֶם הַמְשַׁבְּחִים אוֹתְךָ
הֲרֵי הֵם כּוֹתְבִים אֶת הַשִּירִים בִּקְלִיק
וּבִקְלִיק שׁוֹכְחִים אוֹתָם וְאוֹתְךָ
הֱיֵה!
יֹאבְדוּ לָהֶם הַשִּׁירִים!
הֲרֵי הַפַּרְפָּרִים אֵינָם מֵתִים בִּכְדִי
וְהַצִּפֳּרִים אֵינָן מִתְנַעֲרִוֹת מִשּׁוּם-מָה בְּרֶדֶת הַטַּל
אַתָּה לֹא תִּרְאֶה אֶת הָ”אָהַבְתִּי” בְּהִוָּלֵד הַ”פּוֹסְטִים” מִשִּׁמְּךָ
וּתְמוּנָתְךָ,
וְדָמְךָ יַהֲפֹךְ אֲגַם לַבַּרְבּוּרִים!
הֱיֵה נַעַר כְּכָל יְכָלְתְּךָ
וְשׁוֹבָב הֱיֵה
אַל תַּאֲמִין שֶׁהַלֹּבֶן הַזֶּה יָפֶה
זִפְקְךָ עֲדַיִן צָרִיךְ שָׁלֹש שָׁנִים לְהִתְמַלֵּא בְּמִשְׁאֲלוֹתֶיךָ
הִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת וְאַל תָּמוּת,
מָוֶת לֹא מְשַׁכְנֵעַ..
הֲרֵי הַפַּרְפָּרִים אֵינָם מֵתִים בִּכְדִי!
וְהַצִּפֳּרִים אֵינָן מִתְנַעֲרִוֹת מִשּׁוּם-מָה בְּרֶדֶת הַטַּל
מִי יְנַתֵּר מֵעַל הַגָּדֵר,
כְּכָל שֶׁעוֹבֶרֶת נַעֲרָה לְיָדוֹ?
אַל תָּמוּת עַכְשָׁיו בִּמְקוֹם מִישֶׁהוּ
וְלֹא בְּשֵׁם הָאֵל, הָאֵל הַנִּשְֹגָּב
הֱיֵה טוֹב לְאִמְּךָ
וְאַל תְּאַלְּצֶנָּה לְהִתְמַקֵּחַ עִם הַשּׁוֹדְדִים עַל הַמִּלִּים
אֲשֶׁר הִצִּיבוּ לְאֵם הַ”שָּׁהִיד”,
גַּם לֹא עַל הַסַּכִּין אֲשֶׁר בִּגְרוֹנָהּ,
הֱיֵה טוֹב עִמָּה
וְאַל תָּמוּת מָוֶת לֹא מְשַׁכְנֵעַ
הֲרֵי הַפַּרְפָּרִים אֵינָם מֵתִים בִּכְדִי
וְהַצִּפֳּרִים אֵינָן מִתְנַעֲרִוֹת מִשּׁוּם-מָה בְּרֶדֶת הַטַּל.


