שיר מתוך ״מלכה עירומה״
אֶת עָנְיָהּ שֶׁל אִמִּי לֹא אוּכַל לִזְכֹּר, רַק אֶת טַעַם הַהוּמוֹר הַגַּס
שֶׁל מְנַחֵם מֵהַמַּכֹּלֶת בְּדֶרֶךְ-בֵּית-לֶחֶם כַּאֲשֶׁר
רָשַׁם אֶת הַחוֹבוֹת שֶׁלָּהּ אֶצְלוֹ
בַּמַּחְבֶּרֶת
מַשֶּׁהוּ מֵעָנְיָהּ נִשְׁמַר גַּם בִּימֵי נִשּׂוּאֶיהָ הַשְּׁנִיִּים, כַּאֲשֶׁר
לָקְחָה מִבַּעְלָהּ כֶּסֶף כְּדֵי לִקְנוֹת בִּשְׁבִילֵנוּ בְּגָדִים
פִּטְרוּ אוֹתָהּ מִמִּשְׂרָתָה בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, וְלָקְחוּ אוֹתָהּ בְּתוֹר שְׂכִירָה
חָסַרְתָּ זְכֻיּוֹת
כְּדֵי לְלַמֵּד אֶת אוֹתוֹ קוּרְס בְּדִיּוּק.
הִיא הִתְעַקְּשָׁה:
אַתְּ צְרִיכָה שֶׁיִּהְיֶה לָךְ רִשְׁיוֹן נְהִיגָה.
אִשָּׁה תָּמִיד צְרִיכָה לִבְרֹחַ מֵאֵיזֶשֶׁהוּ מָקוֹם.
וְכָךְ, עַל אַף הַפָּחַד שֶׁלּא אַצְלִיחַ לִנְסֹעַ אֶת הַכְּבִישׁ לְכָל אָרְכּוֹ
שֶׁאֶתָּקֵל בְּמַרְאוֹת הַמְּכוֹנִיּוֹת הַחוֹנוֹת, שֶׁלּא אַבְחִין בְּתַמְרוּרֵי זְכוּת הַקְּדִימָה
אַחֲרֵי אַרְבַּע שָׁנִים שֶׁל שִׁעוּרֵי נְהִיגָה
קִבַּלְתִּי רִשְׁיוֹן.
הַיּוֹם
אֲנִי
רֹאשׁ וַעַד הַבַּיִת בַּבִּנְיָן
חַיֶּבֶת לְוַעַד הַבַּיִת חָמֵשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים
שֶׁלּא אוּכַל לְחַלֵּץ מִשּׁוּם מָקוֹם
אֲבָל אֲנִי מַשְׁקָה אֶת הָעֲצִיצִים שֶׁבַּגִּנָּה
וּמִתְנַחֶמֶת בְּכָךְ שֶׁבָּרְגָעִים הָאֵלֶּה, הַכֶּסֶף לֹא חָשׁוּב
וּבְּכָךְ שֶׁמְּנַהֵל הַבַּנְק, גַּם הוּא
אוֹהֵב סִפְרוּת
כָּךְ יִתֵּן לִי לִחְיוֹת אֶת חַיַּי
לְפָחוֹת לִזְמַן-מַה
מתוך ״מלכה עירומה״ (הקיבוץ המאוחד)



