ואולי היו אלה עיניים
עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ (תהילים קטו)
אוּלַי הָיְתָה זֹאת תִּקְוָה
שֶׁאָבְדָה, אוּלַי הָיוּ אֵלּוּ צְעַדִים
מִתְרַחֲקִים, אוּלַי הָיָה זֶה הַזְּמַן
שֶׁקָּבַע עֻבְדָּה, וְאוּלַי הָיָה אֶפְשָׁר
אַחֶרֶת, אִם רַק הָיָה
אֶפְשָׁר אַחֶרֶת.
בְּכָל מִקְרֶה, כְּשֶׁזֶּה הִתְחִיל
נֶעֱמַדְנוּ עַל רַגְלֵינוּ הָאֲחוֹרִיּוֹת,
הָיִינוּ כְּמוֹ חַיּוֹת
שָׁאַגְנוּ/ כָּעַסְנוּ/ הֻפְתַּעְנוּ
כִּבְיָכוֹל, הֲרֵי הַסִּימָנִים
הִתְגַּלּוּ מִזְּמַן
וְלֹא בְּעֹמֶק הַיּוֹם
וְלֹא בַּלֵּב פְּנִימָה
אֶלָּא מַמָּשׁ מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ,
כִּמְעַט אֶפְשָׁר לוֹמַר – עַל תְּרָנִים,
לֹא בְּמוּסִיקָה גְּבוֹהָה,
אֲבָל בְּחַדּוּת וּבְבֵרוּר, כְּמוֹ שִׁיר
שֶׁשָּׁכַחְנוּ אֶת שְׁמוֹ מִזְּמַן
וְזִמְזַמְנוּ לִפְנֵי הַשֵּׁנָה.
אַחַר-כָּךְ הִתְרַגַּלְנוּ, לְהַכֹּל
הִתְרַגַּלְנוּ, גַּם לָרֵיחַ הָרַע שֶׁנָּדַף מֵהַכֹּל
הִתְרַגַּלְנוּ, אֲפִלּוּ מֵהַפְּרָחִים שֶׁהֵבֵאנוּ
לַיְּקָרִים לָנוּ בְּיוֹתֵר,
לְאֵלּוּ שֶׁבְּחַיִּים
וּלְאֵלּוּ שֶׁכְּבָר לֹא.



