אמנות החיזור
אָמָּנוּת הַחִזּוּר אֵינֶנָּה.
הִיא כְּבָר לֹא תֵּשֵׁב לַחַלּוֹן
וְתִסְרֹק שְׂעָרָהּ
אוֹ תַּפִּיל עִפָּרוֹן
תּוֹךְ כְּתִיבַת זִכָּרוֹן.
אָמָּנוּת הַחִזּוּר עָזְבָה אוֹתָנוּ, וְזֶהוּ שָׁלוֹם אַחֲרוֹן.
תַּמּוּ, חָלְפוּ הַיָּמִים
בָּהֶם הָיִינוּ מְצַטְּטִים
סוֹנֶטוֹת שֶׁל שֵׁיקְסְפִּיר וְשׁוֹלְחִים
עַל נְיָר בְּצֶבַע קְלָף עִם קְצָווֹת חֲרוּכִים,
אוֹ כּוֹתְבִים מִכְתָּבִים מְבֻשָּׂמִים
וּמְצַפִּים לִתְשׁוּבָה בְּמֶשֶׁךְ יָמִים,
וְאֵין בַּנִּמְצָא אִשָּׁה אוֹ גֶּבֶר אַמִּיצִים
שֶׁלֹּא מִתְבַּיְּשִׁים
וְעוֹמְדִים
בְּלֵילוֹת סוֹעֲרִים
תַּחַת חַלּוֹנוֹת זָרִים
וְשָׁרִים
סֶרֶנָדָה שֶׁל שׁוּבֶּרְט בְּזִיּוּפִים מָרִים.
אֵין עוֹד מֶחֱווֹת גְּדוֹלוֹת מֵהַחַיִּים
הַמְּבַטְּאוֹת אֲהָבוֹת, כְּמִיהוֹת, גַּעְגּוּעִים.
וְלֹא סְתָם…
אָמָּנוּת הַחִזּוּר פַּסָּה מִן הָעוֹלָם.
תַּהֲלִיךְ הַנִּכּוּר הִסְתַּיֵּם וְהֻשְׁלַם
וְסֶקְס מִזְדַּמֵּן לֹא כָּרוּךְ בִּדְמָעוֹת, יֶזַע אוֹ דָּם.
וּכְאִלּוּ לֹא מַסְפִּיק שֶׁקּוֹלָהּ נָדַם,
שֶׁהִיא כָּכָה נָטְשָׁה וְלֹא תַּחֲזֹר,
בִּמְקוֹמָהּ קִבַּלְנוּ 50 גְּוָנִים שֶׁל אָפֹר.
נוֹתַרְנוּ עִם אָמָּנוּת הַפִּתּוּי,
הַשִּׁטּוּי,
הַבִּזּוּי,
500 צְבָעִים שֶׁל גֵּרוּי.
בִּמְקוֹם אִיב מוֹנְטָאן
קִבַּלְנוּ אֶת יוֹסִי גִיסְפָּן.
וְאֶת אֱיָל גּוֹלָן.
וְאֶת אַבָּא שֶׁל אֱיָל גּוֹלָן.
הָלְכָה לֵאָה גוֹלְדְבֶּרְג, בָּאָה נָעֳמִי רֶגָן.
הֵיכָן הֵם קָזָנוֹבָה, וָלֶנְטִינוֹ, דוֹן ז’וּאָן,
צְוֶטָיֶבָה, פְרִידָה קָאלוֹ, הַמַּלְכָּה אָן?
הַיּוֹם מַסְפִּיק לִדְפֹּק זָ’קֶט מְגֻנְדָּר,
לָשֶׁבֶת עַל הַבָּר,
עִם מַרְטִינִי מְנֹעָר,
לִשְׁלֹחַ מַבָּט מְהֻרְהָר
אֶל בַּחוּרָה אוֹ גְּבַרְבַר
וּבְלִי דִּבּוּרִים מְיֻתָּרִים,
לְהִזְדַּיֵּן אִתָּם בַּשֵּׁרוּתִים.
יֵשׁ גַּם גִּרְסָה לְעַצְלָנִים;
לְהִתְיַשֵּׁב
מוּל הָאַיְפוֹן אוֹ הַמַּחְשֵׁב
וּלְהִתְכַּתֵּב
עִם אֵיזֶה זָר מִתְלַהֵב,
שֶׁיְּתָאֵר בְּצוּרָה גְּרָפִית לְמַדַּי
שֶׁיֵּשׁ לוֹ גּוּף שֶׁל סְפּוֹרְטַאי
וְזַיִן שֶׁל מָרוֹקַאי,
וְשֶׁאִם אֶתְחַנֵּן
וְאוֹכִיחַ שֶׁאֲנִי רָאוּי,
אָז הוּא יַגִּיעַ בְּלִי דִּחוּי
וּנְשַׂחֵק בְּרוֹפֵא וְנַעַר לִוּוּי.
אָז לָצֵאת לְמִסְעָדָה עִם מָנוֹת יְקָרוֹת
וְלֶאֱכֹל אֲרוּחָה לְאוֹר נֵרוֹת?
Done That, Been There.
עָדִיף לָשֶׁבֶת בַּבַּיִת וּלְדַפְדֵּף בַּטִּינְדֶר.
מָתַי יָבוֹא לוֹ עֶלֶם חֲמוּדוֹת
עִם זֵר שׁוֹשַׁנִּים אֲדֻמּוֹת
וְיַמְתִּין לִי שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת
עַל מִפְתַּן הַדֶּלֶת אוֹ לְיַד הַמַּדְרֵגוֹת,
יָשִׁיר לִי שִׁיר עִם מִלִּים מְפַגְּרוֹת
בְּעֵינֵי עֵגֶל מְזֻגָּגוֹת
וְיִתְחַנֵּן שֶׁלָּעַד אֶהְיֶה שֶׁלּוֹ
וַאֲנִי אָשִׁיב:
You had me at hello.
כִּי מָה בֶּאֱמֶת הַטַּעַם
לְהַקְסִים עֲלָמוֹת כְּמוֹ פַּעַם,
לְהַכְתִּים דַּף בִּדְמָעוֹת שֶׁל זַעַם,
לְהַמְתִּין עַד בּוֹשׁ בַּבָּרָק וּבָרַעַם,
כְּשֶׁבִּמְקוֹם כָּל הַטָּרָרָם
אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּקּוֹד הַמֻּסְכָּם;
הוֹדָעַת אֶס–אֶם–אֶס קְצָרָה,
“עֵרָה?”
פַּעַם ־ הַנְּשִׁיקָה הָרִאשׁוֹנָה
הָיְתָה רַק בַּפְּגִישָׁה הַשְּׁנִיָּה
אוֹ הַשְּׁלִישִׁית.
מִלּוֹת אַהֲבָה נִלְחֲשׁוּ חֲרִישִׁית.
הַיּוֹם? יֵשׁ לָנוּ סְמַיְלִי נָכֶה רִגְשִׁית.
אֶפְשָׁר לִשְׁרֹק לְנַעֲרָה חוֹלְמָנִית
אוֹ לְצַפְצֵף לָהּ מִתּוֹךְ הַמְּכוֹנִית
לְהִצָּמֵד לָהּ לַחֲצָאִית
וְלִשְׁלֹחַ יָד לְתוֹךְ הַתַּחְתּוֹנִית.
וְאִם אַתָּה גֶּבֶר אֲמִתִּי עִם קוֹהוֹנֶס
אַתָּה יָכוֹל פָּשׁוּט לָשִׂים לָהּ בַּכּוֹס קְצָת סַם אֹנֶס.
הִיא מִמֵּילָא לֹא תִּתְלוֹנֵן.
וְגַם אִם כֵּן,
תָּמִיד תּוּכַל לְהִתְגּוֹנֵן
וְלִטְעֹן שֶׁזֹּאת סְתָם עֲלִילָה
וְשֶׁהִיא נִרְאֲתָה בּוֹגֶרֶת לְגִילָהּ,
אַחֶרֶת לָמָּה הִיא שִׁתְּפָה פְּעֻלָּה?
וְהַכֹּל בִּכְלָל בְּאַשְׁמָתָהּ,
מָה פִּתְאוֹם הִיא לוֹבֶשֶׁת חֻלְצָה מְפַתָּה,
אַתָּה הֲרֵי רַק בֶּן תְּמוּתָה?!
וְאִם בַּסּוֹף יַאֲשִׁימוּ אוֹתְךָ בְּהַטְרָדָה,
תּוֹדֶה שֶׁעָשִׂיתָ מַעֲשֵׂה שְׁטוּת
וּמַקְסִימוּם תְּקַבֵּל עֲבוֹדוֹת שֵׁרוּת.
הַגְּבָרִים שֶׁל הַיּוֹם כְּבָר לֹא מִתְעַלְּסִים עִם בַּחוּרָה
הֵם פָּשׁוּט מַעֲמִיסִים אֶת הַסְּחוֹרָה.
מְפָרְקִים לָהּ תַּ’צּוּרָה,
מְזַיְּנִים’תָהּ בְּלִי הַכָּרָה,
נוֹתְנִים בָּהּ עַד שֶׁהִיא גְּמוּרָה.
לְמָה לִדְפֹּק לְמִישֶׁהִי נַבּוּט בָּרֹאשׁ
וְלִגְרֹר אוֹתָהּ לִמְעָרָה,
כְּשֶׁעִם קְצָת אַלְכּוֹהוֹל
אֶפְשָׁר לִדְפֹּק לָהּ אֶת הָרֹאשׁ
וְהִיא מוּכָנָה לַחֲדִירָה.
כֵּן, זֶה אָיֹם וְנוֹרָא
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה מַעֲכִיר אֶת הָאֲוִירָה
אֲבָל אֵין בְּרֵרָה
אָנוּ נִפְרָדִים הַיּוֹם מֵאָמָּנוּת הַחִזּוּר שֶׁנִּפְטְרָה.
וְאִם חָטָאתִי כָּאן לַטַּעַם,
אַל בְּזַעְפְּכֶם הַפַּעַם.
חִשְׁבוּ שֶׁכָּל זֶה רַק הָיָה
אַשְׁלָיָה וַהֲזָיָה.
לֹא בָּאתִי לְהָעִיק
אוֹ לְהָצִיק
וּלְהַעֲנִיק
הֶסְבֵּר פְּסֶבְדּוֹ–מַעֲמִיק
עַל הַהֶבְדֵּל בֵּין מְחַזֵּר יוּנִיק
לִמְחַזֵּר קְלָאסִיק.
אִם תִּמְחֲלוּ, אֶת דְּרָכַי אֶתְקֹן
וְאֶשְׁלַח לָכֶם אַיְקוֹן
שֶׁל סְמַיְלִי מַסְמִיק
וְלֵב אָדֹם דָּבִיק.
מתוך ספר הספוקן וורד העברי הראשון “יפה נפש”


