אני מוחה

אֲנִי מוֹחֶה אֶת הָאָבָק מֵעַל הַמִּשְׁקָפַיִם וּמִתְבּוֹנֵן.
הֵם הֶעֱכִירוּ מְעַט, אוּלַי בִּגְלַל הֶעָשָׁן מֵהַצְּמִיגִים.
אֲנִי בּוֹחֵן אֶת תְּמוּנַת הַמָּוֶת שֶׁל הַצַּלָּם מֵעַזָּה.
קָרְאוּ לוֹ יָאסֵר מֻרְתגָ’א, וְיָאסֵר פֵּרוּשׁוֹ נוֹחַ,
וּמִתַּצְלוּמָיו הָאֲחֵרִים נִכַּר שֶׁהָיָה נוֹחַ לַבְּרִיּוֹת.

הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת מְאִירָה אֶת הַשְּׁרִירִים הַמִּשְׂתָּרְגִים
אֶת הַיָּדַיִם הַטּוֹבְעוֹת הַנֶּאֱחָזוֹת לַשָּׁוְא בָּאֲלוּנְקָה.
אֲרֶשֶׁת הַפָּנִים שֶקָארָאוָוג’וֹ כֹּה הֵיטִיב לְתָאֵר בְּצִיּוּרָיו
הָאַחֲרוֹנִים:
כְּאֵב, הַשְּׁלֵמָה עִם הַגּוֹרָל אֲשֶׁר נֶחְתַּךְ, חַיִּים אוֹזְלִים.
הַיָּד שֶׁל הַחוֹבֵשׁ שֶׁמְּנַסֶּה לְהָכִיל אוֹתָם לַשָּׁוְא,
לִמְנֹעַ מֵהֶם לְהִשָּׁפֵךְ עַל הַחֻלְצָה הַלְּבָנָה כְּשֶׁלֶג חֲטָאִים,
כְּמַבּוּל שֶׁשּׁוּם אֲרָרַט וְשׁוּם עוֹרֵב וְשׁוּם יוֹנָה לֹא יַחְזְרוּ אֵלָיו,
עִם שׁוּם עָלָה שֶׁל זַיִת. הַמִּלָּה PRESS עַל אֵפוֹד הַמָּגֵן
שֶׁלֹּא הֵגֵן
לֹא בְּכוֹחַ הַמִּלָּה וְלֹא בְּכוֹחַ הַשִּׁרְיוֹן שֶׁל הַשְּׁלִיחוּת
הַנְּאוֹרוּת וְכָל הָעֲרָכִים יְפֵי הַנֶּפֶשׁ. בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה
אָנוּ לְמֵדִים שֶׁשֶּׁקֶט הוּא רֶפֶשׁ. הַכַּדּוּר אֲשֶׁר חָדַר
בְּחִבּוּרָיו שֶׁל הָאֵפוֹד, סָמוּךְ כָּל כָּךְ לְאוֹתִיּוֹת קִדּוּשׁ הַלְּבָנָה
כָּבַשׁ אֶת כָּל אֲשֶׁר נוּכַל לוֹמַר לַהֲגָנָתֵנוּ בְּמוֹתוֹ
שֶׁל אִישׁ צַדִּיק תָּמִים אָז בְּדוֹרוֹ.

השיר מוקדש לאריה סיון