במקום לנהל ויכוח עקרוני במהויות של הקיום המזרחי בישראל על כל רבדיו, מתנהל ויכוח על קיומה של הקשת וכמה פעילים בה. איני בא כאן להתמקד בטיעונים, הכאילו עקרוניים, בנושא, אלא בתפיסת העולם הנובעת מדבריו של שיקו. בעיניו מזרחים שאינם מסכימים איתו הם או משת”פים או גרוע מכך אופורטוניסטים שאימצו כנראה את תפיסת העולם הנאו-ליברלית בלי להרגיש בכך. הם דואגים אך ורק לאינטרס האישי שלהם כדי להשתלב באקדמיה הישראלית, היתר הטובים הם האותנטיים האמיתיים האידיאולוגים שלהם אין שום אינטרס אלא הנושא עצמו. כאחד שהדברים מכוונים אליו באופן אישי אני חושב שתפיסת עולם זו היא במינימום חסרה ומוטעית, כיון שאין שום דרך לוגית להתמודד איתה. יותר מכך יש בה פסיכולוגיזם לא מבוסס המטיל ספק במוטיבציות של הפעילים, שהם בעצם יצורים שמטבעם רוצים למצוא חן בעיני הממסד, אנשים חסרי חוט שידרה שפעילותם משרתת אך ורק את האינטרסים שלהם, בדרך זו הם גם מעקרים את אפשרות הפעולה האמיתית. מי שמטיל ספק במוטיבציות של זולתו מסיט את הויכוח האמיתי, שאולי קיים, למחוזות שבהם הוא אינו יכול להתקיים.