גם אני ידעתי אהבה
בשבוע שעבר התחוללה סערה קטנה סביב התערוכה “גם אני ידעתי אהבה”. את התערוכה הזמינה עיריית ירושלים כחלק מפסטיבל “אאוטליין” לאיור, אך לאחר שראתה, שומו שמים, שבחלק מן האיורים מופיע עירום, החליטה העירייה לצנזרה מתוכנית הפסטיבל. התערוכה, שאצרה אורית ברגמן, תוצג אם כן במסגרת “פסטיבל למבוגרים בלבד” במשכנות שאננים שנפתח מחר. היא כוללת איורים שנוצרו במיוחד במסגרת קורס בבצלאל ותעלה ומציעים פרשנויות לטקסטים עבריים החל בשיר השירים, דרך זלדה ועד לשירה עברית עכשווית.
בפניכם כמה צמדים של שיר+איור.
*

מתוך המחזה ‘חרד ומבוהל’ | חנוך לוין
“אַהֲבָה”! עַד אֶתְמוֹל יָשַׁנְתָּ בַּמִּטָּה בְּשֶׁקֶט, אִינְדִּיבִידוּאָל, בַּעַל-בַּיִת לִנְחִירוֹתֶיךָ; פִּתְאוֹם – שָׁכֵן! וְיָשָׁר לַמִּטָּה שֶׁלְּךָ! שָׁכֵן עִם שָׁדַיִם וּכֻתֹּנֶת-לַיְלָה! וְלֹא סְתָם שָׁכֵן שֶׁאוֹמֵר “לַיְלָה טוֹב” וְנִרְדָּם בְּשֶׁקֶט בַּחֶלְקָה שֶׁלּוֹ, לֹא, פִּתְאוֹם הַשָּׁכֵן עַם הַשָּׁדַיִם מַזִּיעַ, מִתְאַדֵּם, מִשְׁתַּגֵּעַ, מִתְנַפֵּל עָלֶיךָ, מְקַלֵּף מִמְּךָ אֶת הַפִּיגָ’מָה, מְגַלְגֵּל אוֹתְךָ, תּוֹפֵס לְךָ בַּמֶּקְסִיקָנִי, מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ, מְטַלְטֵל אוֹתוֹ, מַכְנִיס אוֹתוֹ הַשֵּׁד-יוֹדֵעַ-לְאָן וּמֶסְמַרְטֵט אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, מַדְבִּיק לְךָ אֶת הַפָּנִים שֶׁלּוֹ לַפָּנִים שֶׁלָּךְ, מַכְנִיס לְךָ אֶת הַלָּשׁוֹן שֶׁלּוֹ עַד הַגָּרוֹן כְּמוֹ מַקֵּל שֶׁל רוֹפֵא. וְכָכָה אַתֶּם שׁוֹכְבִים, עֵינַיִם מוּל עֵינַיִם, אַתָּה מִסְתַּכֵּל – הוּא מִסְתַּכֵּל, אַתָּה לֹא מֵבִין מָה הוּא עוֹשֶׂה כָּאן, וְהוּא לֹא מֵבִין מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן, וּלְאַף אֶחָד לֹא נָעִים לִשְׁאֹל, וְכָכָה שְׁלוֹשִׁים-אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד שֶׁמֵּתִים.

דוד פוגל
כִּי יִגַּשׁ הַלַּיְלָה אֶל חַלּוֹנֵךְ –
צְאִי אֵלָיו עֲרֻמָּה.
רַךְ יִזַּל וְיַשְׁחִיר
סְבִיב יָפְיֵךְ הַשּׁוֹקֵט,
וְיִגַּע קְצוֹת שָׁדַיִךְ.
אִתּוֹ אֶעֱמֹד אֹבַד-דֶּרֶךְ
וְחֶרֶשׁ נִתְאַו:
בּוֹאִי אֶל אָפְלֵנוּ.
וְתִסַּעְנָה שְׁתֵּי עֵינַיִךְ
לְפָנֵינוּ
לָאִיר לִי וּלְרֵעִי.

הגוף הוא הסיבה לאהבה | יהודה עמיחי
הַגּוּף הוּא הַסִּבָּה לְאַהֲבָה
אַחַר-כָּךְ הוּא הַמִּבְצָר הַשּׁוֹמֵר עָלֶיהָ
אַחַר-כָּךְ הוּא הַכֶּלֶא שֶׁל הָאַהֲבָה.
אֲבָל כְּשֶׁהַגּוּף מֵת, הָאַהֲבָה יוֹצֵאת חָפְשִׁית מִתּוֹכוֹ
וּבְשֶׁפַע גָּדוֹל,
כְּמוֹ מְכוֹנַת מַזָּל שֶׁנִּשְׁבְּרָה
וּבְבַת-אַחַת שׁוֹפֶכֶת מִתּוֹכָהּ
בְּצִלְצוּל רוֹעֵם אֶת כָּל הַמַּטְבְּעוֹת
שֶׁל כָּל דּוֹרוֹת הַמַּזָּל.

שְׁלוֹמִי | זלדה
שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט
אֶל שְׁלוֹמֵךְ.
וְהַחַגִים הָאֲהוּבִים
וּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת
עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים,
הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת,
וְעִם הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר,
הַשֶּׁלֶג הַפִּתְאוֹמִי
וְהַטַּל,
תְּלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה.
אֲנִי וְאַתָּה וְהַשַּׁבָּת.
אֲנִי וְאַתָּה וְחַיֵּינוּ
בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַשֶּׁקֶר.
וְהַפַּחַד.
וְהַקְּרָעִים.
אֲנִי וְאַתָּה
וּבוֹרֵא הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם
חוֹף.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַחִידָה.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַמָּוֶת.

מְלֶאכֶת הָאַהֲבָה | אלישע פורת
לֹא הָיְתָה זֹאת אָהֲבָה.
כְּמוֹ שְׁנֵי זָרִים חָפַרְנוּ
זֶה בָּזֶה. וְהָעֵדִים רָאוּ:
סָדִין, שֻׁלְחָן, כָּרִית וְגַם
תְּמוּנָה. הֲזוֹהִי אַהֲבָה?
אֲבָל אֲנַחְנוּ הִתְעַלַּמְנוּ. הִמְשַׁכְנוּ
בַּדִּישָׁה. שׁוֹקְעִים עַד כְּלוֹת,
מֵתִים עַד כְּלוֹת
בִּמְלֶאכֶת הָאַהֲבָה.

שִׁיבָה | סיגל בן יאיר
גֶּבֶר שֶׁאָהַבְתִּי לִפְנֵי שְׁנָתַיִם חָזַר אֵלַי.
שָׁעָה אֲרֻכָּה חִכִּיתִי עַד שֶׁנָּשְׁבָה רוּחַ, עַד שֶׁנִּשְׁמְעוּ צְעָדָיו
וּנְקִישָׁתוֹ בְּדַלְתִּי.
עַד שֶׁהוֹפִיעַ צִלּוֹ וְאַחַר כָּךְ רַגְלָיו וְעֵינָיו.
קוֹלוֹ הָאָהוּב בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר.
נָשַׁמְתִּי מְעַט. כְּמוֹ לִפְנֵי שְׁנָתַיִם.
אָמַרְתִּי מִלִּים רָעוֹת וְהוּא נִשֵּׁק אוֹתָן מִשְּׂפָתַי.
נָגַעְתּי בּוֹ בְּכָל הַגּוּף. לְאַט לְאַט.
אַחַר כָּךְ שָׁכַבְתִּי לְיָדוֹ בִּשְׁנָתוֹ מַחְזִיקָה אֶת עֵינַי פְּקוּחוֹת
שֶׁלֹּא יֵלֵךְ וְיִשָּׁמֵט לִי שׁוּב.
בְּכָל הַיֹּפִי שֶׁזָּהַר, יָדוֹ עַל שָׁדַי פָּנָיו בְּצַוָּארִי,
הָיִיתִי מִלִּים וַהֲבָרוֹת
שִׁירָה פְּרוּעָה לַצִּפּוֹרִים.

שיר השירים ב
(א) אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים: (ב) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת: (ג) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי: (ד) הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה: (ה) סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי-חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי: (ו) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי: (ז) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: (ח) קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה-זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל-הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל-הַגְּבָעוֹת: (ט) דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה-זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן-הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן-הַחֲרַכִּים: (י) עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי-לָךְ: (יא) כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ: (יב) הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.
“למבוגרים בלבד” – פסטיבל ספרות עברית דיגיטלי במשכנות שאננים (אוצרת: שרי שביט) מתקיים במשכנות שאננים בין התאריכים 5-6.8.2020. לכל הפרטים והמפגשים
התערוכה (עורכים: שרי שביט ויקיר בן-משה; אוצרת: אורית ברגמן) תהיה פתוחה לקהל בין התאריכים 24-04 באוגוסט, ימים א’-ה’ 18:00-10:00


