החסכון הסופי
קראתי היום על עלייה בפשיעה בקרב צעירים. אני לא מופתעת, מי שחוסך בחינוך רווחה ותעסוקה מגביר את הפשיעה ומגדיל את ההוצאה בסעיף בתי הסוהר.
אולם צריך להזכיר לאנשי האוצר שניתן לחסוך בהוצאות באופן משמעותי הרבה יותר אצל אוכלוסיה אחרת – הקשישים. חסכון בסעיף ההוצאות של אוכלוסיית הקשישים הוא חסכון לטווח ארוך לאחר שהם מתים מתמעטות ההוצאות.
הסטוריה קצרה – את הקשישים היכו השנה בארבעים מלקות:
הקפיאו את קצבאות הזקנה שלהם, הקטינו את קצבאות הסיעוד, הטילו מיסוי על חסכונותיהם, הקטינו את הריבית על אותם החסכונות. הוסיפו דמי ניהול לפנסיות שלהם ולאלה שעוד לא הגיעו לגיל המיוחל לפרישה – הרחיקו את קו הגמר והגדילו את שיעורי ההפרשות. בנוסף לכך הוציאו תרופות מסל התרופות, ביטלו את נקודות הזיכוי לילדים התומכים בהורים הסיעודיים ועכשיו גם הטילו עליהם 250 שקלים אגרת בקשה לעובד סיעודי זר ו-500 שקל אגרה שנתית.
המכות הללו יקצרו את חייהם של לא מעט קשישים. מותם של הקשישים יפחית את ההוצאות הציבוריות ויאיץ את הצמיחה.


