למרות ההתקוממות המזרחית לנוכח הזעם על מתן הפרס לגולן, המאבק לא נועד על מנת שאפשר יהיה "לוותר" ו"להחליק" לגברים מזרחים כמו שמוותרים לגברים אשכנזים, על גבן של נשים ונערות, אשכנזיות ומזרחיות
מה עומד בבסיס ההאשמה החוזרת ונשנית של המזהירות מפוריטניות שתשתלט על העולם בעקבות קמפיין me too#? נעה באסל ושיא ברבי בוחנות את ויכוחי המטא של הבקלש הפמיניסטי
האם מותר להסתייג? להיגעל? להזדהות עם תחושת הנרדפות של הקרבן? לשתף בחרדה מפני מי שמתנהג כחיה רעה? אנחנו מתמודדים פה עם טרור הפגיעה המינית והמסגרת החוקית אינה הזירה הבלעדית שבה המאבק בו צריך להתרחש. בעקבות הפולמוס המשפטי המתנהל בעוז בימים האחרונים
שלוש שעות ארוכות נמשך הדיון בעונש שיקבל אלון קסטיאל. שלוש שעות שבהן נשים הגיעו להחזיק שלט, להגיד מילות חיזוק, לשתף. כמה פשוט ומובן מאליו, ככה מהפכני: זה התפקיד שלנו כקהילה פמיניסטית
פלאשבקים וסיוטי לילה גורמים לי לחרדות, כשאני לבד אני מרגישה שנוגעים בי. לפני שאני נכנסת למיטה, אני בודקת שהבית סגור. ש' מציינת חמש שנים, ארבעה חודשים ושנים עשר יום מחוץ למעגל הזנות
אני חייבת להיות בטוחה שהמבוגרים שם יודעים את מקומם, שהם לא מתבלבלים, שהם יודעים שהם לא חברים של הילדים ובטח שאסור להם באיסור מוחלט להיות בני זוג או פרטנרים רומנטיים ו/או מיניים שלהם
