בערב 9 ביולי 1959 פרץ מרד מעמדי ואתני בחיפה, שלימים יכונה "אירועי ואדי סאליב". החודש, 60 שנה אחרי, נערך לראשונה אירוע עירוני רשמי לציון האירוע, ולכבוד כך שוחחנו עם המארגנים על טרמינולוגיה, חשיבותו של תיעוד והקשר למחאה הנוכחית של יוצאי אתיופיה
"מן היושר שתחל כבר הדאגה הנכונה לאנשי העוני שבשכונות העוני" – אותן מלים מ-63' של תושבי מנשיה מהדהדות גם היום בשכונות המועדות לפינוי בתל אביב-יפו, בקרב משפחות שזכויותיהן הקנייניות לא הוסדרו במזיד ע"י המדינה. והמאבק ממשיך
העיראקי היחיד בפנתרים השחורים, שראה את הלבן של הדיכוי בעיניים, הושפע מתנועת מצפן, פגש את יאסר ערפאת והבין שכל עוד יש כיבוש, אין סיכוי שיהיה שוויון למזרחים. פרידה מפנתר
המונחים "שמאל" ו"ימין" בישראל מסמנים שבטים ולא עמדות פוליטיות, טוען פרופ' לב גרינברג. מתי החל הזיהוי של הליכוד עם מזרחים ושל מפא"י עם אשכנזים? איך קשורים לכך השטחים שנכבשו ב-67' והמחאות המזרחיות הגדולות? וכיצד הגיע הרמטכ"ל בני גנץ להיות מנהיג ה"שמאל"? • ראיון
עבור יהודי המזרח, בפלסטין ובכל המזרח התיכון, שנת 1948 היוותה משבר חסר תקדים: האליטות הספרדיות איבדו את זכויותיהן הילידיות, התנשלו ממעמדן הציבורי, ולא נותר להן אלא להשתלב במציאות המדינית החדשה באזור • לקראת האירוע "הנכבה, מזרחים, אשכנזים ואחריות"
העתירה המזרחית נגד חוק הלאום מאפשרת לנו לחזור לתחילת המאה ה-20, לרגע בו מחיקתה של השפה הערבית היתה חלק משלילת תמונת העולם שהציעו יהודים ספרדים בני הארץ
הערבית אינה רק שפה, אלא גם צורת חשיבה וביטוי תרבותי המגדיר זהות. שימור מעמדה הנו קריטי להבנת עברנו היהודי והעברי. שירה אוחיון בסקירה על יהודי ארצות ערב והשפה הערבית, לאור עתירה מזרחית שהוגשה נגד חוק הלאום
גם כשעדות חדשה ומטלטלת מאששת את מה שידוע על חטיפת ילדי תימן, מכחישני החטיפות ממשיכים לעבוד שעות נוספות. בשבעה סעיפים מאירי עיניים עומד עמוס נוי על טיבו המפוקפק של המכחישן המקצועי
בספרה החדש מעניקה תמר גוז'נסקי הצצה למאבקה הנשכח של המפלגה הקומוניסטית בישראל נגד אפליית מזרחים ואל מול ה"שמאל" של מפא"י, בקריאה שנותנת פייט לפוליטיקת הזהויות של ימינו
