עבור יהודי המזרח, בפלסטין ובכל המזרח התיכון, שנת 1948 היוותה משבר חסר תקדים: האליטות הספרדיות איבדו את זכויותיהן הילידיות, התנשלו ממעמדן הציבורי, ולא נותר להן אלא להשתלב במציאות המדינית החדשה באזור • לקראת האירוע "הנכבה, מזרחים, אשכנזים ואחריות"
העתירה המזרחית נגד חוק הלאום מאפשרת לנו לחזור לתחילת המאה ה-20, לרגע בו מחיקתה של השפה הערבית היתה חלק משלילת תמונת העולם שהציעו יהודים ספרדים בני הארץ
הערבית אינה רק שפה, אלא גם צורת חשיבה וביטוי תרבותי המגדיר זהות. שימור מעמדה הנו קריטי להבנת עברנו היהודי והעברי. שירה אוחיון בסקירה על יהודי ארצות ערב והשפה הערבית, לאור עתירה מזרחית שהוגשה נגד חוק הלאום
גם כשעדות חדשה ומטלטלת מאששת את מה שידוע על חטיפת ילדי תימן, מכחישני החטיפות ממשיכים לעבוד שעות נוספות. בשבעה סעיפים מאירי עיניים עומד עמוס נוי על טיבו המפוקפק של המכחישן המקצועי
בספרה החדש מעניקה תמר גוז'נסקי הצצה למאבקה הנשכח של המפלגה הקומוניסטית בישראל נגד אפליית מזרחים ואל מול ה"שמאל" של מפא"י, בקריאה שנותנת פייט לפוליטיקת הזהויות של ימינו
בראשית שנותיה של ישראל הופעלה מדיניות קרקעית סלקטיבית על בסיס מוצא אתני, שבלמה כל אפשרות למוביליות חברתית בקרב יהודי מדינות ערב. השלכותיה של מדיניות זו, המתבטאת במסמכים שנמצאו בגנזך המדינה, ניכרות עד היום • חלק שני בסדרה
האידיאולוגיה ששלחה את המזרחים לפריפריה לפני חמישים שנה שולטת עד היום במנגנוני ״פיזור האוכלוסייה״ של ישראל, כאילו בן גוריון, רענן ויץ וגיורא יוספטל עדיין מנהלים את ההצגה
סרטו של דוד דרעי "סלאח, פה זה ארץ ישראל" עושה עבודה טובה בלשבור את הלב. דרך נקודת מבטם של תושבי ירוחם שרואים עכשיו בפעם הראשונה את "התמונה הגדולה" אנחנו יכולים לחוות את הייאוש, האכזבה ותחושת הבגידה העמוקה של הציונות והמדינה
