בין מרוקו לאשדוד, בין ביאליק לבן גוריון: פרק ראשון מספרו החדש של סמי שלום שטרית, “יהודית ודמוקרטית: מבחן בְּחינוך – חיבור על חינוך, לאומיות, אתניות ודמוקרטיה” בהוצאת בימת קדם
מותו של איינשטיין בא בעיתוי מצוין כדי לתפוס את מקומו מחדש כמלך הישראליות בדיוק כאשר הטוען העכשווי לכתר – אייל גולן – הוקע כמנצל קטינות. אולם, איינשטיין לא היה אלא מלך האליטה הוותיקה שמבכה על אובדן הבכורה
פיסה מהיסטוריה אמריקאית בת 50: לינדון ג’ונסון, הנשיא ה-36 של ארה”ב, ביקש למסד מדינת רווחה אך גם הוביל את מדינתו לשקוע בבוץ הווייטנאמי ובכך תרם לשקיעת חלומו החברתי. סקירה
בתחילת החודש חל יום השנה העשרים למרד הזפטיסטס במקסיקו, אירוע שהיווה נקודת מפנה מקומית וגלובלית במאבק לשוויון מעמדי, ולא פחות חשוב מכך גם להכרה בהבדלים תרבותיים. מאבקים שמקבלים ביטויים שונים במקומות שונים אך את כולם מאחדת שאיפה אנושית לחיים בכבוד
מחמוד דרוויש, המשורר והאדם, הוא הרבה יותר ממה שזווית הראייה הישראלית מאפשרת. גם כאשר מחברת פלסטינית כותבת עליו במסגרת אוניברסיטה ישראלית. ביקורת על הספר “משורר האיליאדה הפלסטינית – מחמוד דרויש” מאת מונא אבו עיד
יש אנשים שכלום לא יקים אותם מרבצם – לא רעב אצל השכן, לא הרג המוני מעבר לגדר, לא עינויים, שום דבר. עד שמישהו ישווה, או-אז יקפצו כטיל מונחה ויראו לו מה זה. ואני? אני נמנית על החולירות הגרועים ביותר, אלה שעבורם ההשוואה היא נקודת אור
“הבדואי לא יחיה על אדמתו ועם עדריו אלא יהיה לעירוני הבא הביתה אחרי הצהריים ונועל נעלי בית”. זהו ציטוט של משה דיין מ-63′. ולא הרבה השתנה מאז בניסיון להצדיק מדיניות אחת: כמה שיותר ערבים על כמה שפחות שטח, וכמה שפחות יהודים על כמה שיותר שטח
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
