ועדות האתיקה בבתי חולים בישראל אולי נכנעות ללחצי חוק ההאכלה בכפייה, אך הרופאים המטפלים הודפים זאת בשם זכויות המטופל והאתיקה הרפואית. האם ניצחון קטן זה יוביל גם להכרה בחירותו של שובת הרעב?
בצל ההריסות החוזרות ונשנות של הכפר הבדואי אל-עראקיב, שתושביו אמורים לשלם למדינה את הוצאות החרבת בתיהם-שלהם, ישנו סיפור שעבר מתחת לרדאר – למרות שהוא נוגע לבריאות של כולנו. אולי מכיוון שהנפגעים העיקריים בו היו בדואים שרוססו בכוונה בחומרים רעילים וסובלים מנזקים שעד היום איש אינו לוקח עליהם אחריות
כתב ״עובדה״ עמרי אסנהיים לא ראה צורך מיוחד לעמוד על טיבם של אנשי ״פורום ישראל הירוקה״ ומקימו גלעד אך, מהם צמח ארגון ״עד כאן״. כך, מיליציה המורכבת מלוחמים קרביים לשעבר המרגלת אחרי פלסטינים תוארה בהתפעלות ובאהדה. רוצים לדעת מה באמת עושים ה״אידיאליסטים״ האלה?
פעילת תעאיוש על החשיבות של ליווי פלסטינים, הנתונים להתעמרות מתמדת עד כדי סכנת חיים מצד מתנחלים אלימים ומערכות אכיפת חוק שמשתפות עימם פעולה. ועל חשיבותה של העדות
כיצד שכחו חלקים גדולים במשטרת ישראל, בשב"כ ובצה"ל שתפקידם להגן על הדמוקרטיה וזכויות האדם והפכו למגיניה של דיקטטורה צבאית בת קרוב ליובל. תזכורת כואבת למובן מאליו שהפך לבלתי מובן בעליל
עצומה חדשה של אנשי אקדמיה: אנו קוראים לרשויות החוק להגן על חופש הביטוי של חברי ״שוברים שתיקה״ ולבלום את מי שפועלים באיומי אלימות להשתיקם. חברה דמוקרטית חייבת להיות פתוחה לביקורת ונכונה לשפר את דרכיה
העיתונאי הגרמני מרטין לז׳ן תויג על ידי לשכת העיתונות הממשלתית כפעיל פרו-פלסטיני, ועוכב ונחקר בכניסה לארץ כ-24 שעות עד ליל אמש, אז נאסרה כניסתו למשך עשר שנים. מתברר שעיתונאי בעל עמדות פוליטיות שלא מיישרות קו הוא סכנה של ממש לדמוקרטיה
ישראל מתגלגלת במורד מדרון הענישה הקולקטיבית: בשדות תעופה, באיחוד משפחות ובהריסת בתים. חובה להימנע מהבחנה בין קורבנותיהם של מפגעים יהודים ופלסטינים, ולהימנע מהריסת הבתים, בה נעשה שימוש סלקטיבי ומסוכן
המאבק המשפטי בין משפחתה הביולוגית ומשפחתה הנבחרת של מאי פלג סביב שאלת קבורתה, מעלה שאלות חשובות על חובתה של הקהילה הלהט״בית להילחם למען הלגיטימציה של תאים משפחתיים לא-ביולוגיים ונגד קדושת קשר הדם
