הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה הן חוליה חשובה ומרכזית בשרשרת ארוכה של ספורטאיות אמריקניות שלא חששו להרים קול כנגד עוולות כמו אפליה מגדרית, גזענות ופגיעה בזכויות אדם
עם תחילת נגינת ההמנון האמריקני הרכינו השניים את ראשיהם, והניפו אגרוף עטור כפפה שחורה לאוויר. לאחר הירידה מהפודיום המשיכו להניף אגרוף, בזמן שדיווחים ראשונים על מחאתם החלו להכות גלים. 49 שנה למשחקים האולימפיים של מקסיקו סיטי
לפני 49 שנה, ב-16 בפברואר 1968, התקיימה בניו יורק אחת המחאות החשובות בהיסטוריה של המאבק השחור בגזענות של מוסדות הספורט האמריקאיים. יוסי אדרי חוזר לחרם ההוא, שהוביל לאגרוף המפורסם על הפודיום במשחקים האולימפיים במקסיקו סיטי
הפחד הקדום הזה שערבוב עם קבוצה אחרת יערער משהו בעיצוב הזהות של ילדינו אינו רק גזעני ומפלה אלא חסר בסיס. הוא נשען על אזורים של בורות וקבעונות מחשבתיים. בעקבות הפרדת הילדים הערבים מאום אל פאחם מילדי הפועל חדרה
אמייה טגה, כנראה הכדורגלן הכי פוליטי בישראל, על הרגע בו שינה בחזרה את שמו (חשבתי איזה טיפש אני, איך לא הבנתי את זה עד עכשיו), ההערצה למוחמד עלי (לסכן קריירה בשביל עקרונות זה מדהים) וההחלטה לעלות לדשא עם חולצה של אברה מנגיסטו (אף אחד סביבי לא ידע מי זה). ראיון
סירובו האמיץ של שחקן הפוטבול האמריקאי לעמוד בהמנון במחאה על היחס לשחורים בארה"ב מספק חומר למחשבה לגבי מחויבותם של ספורטאים ערבים, אשר למרות הכל בוחרים לשחק בקבוצות ובמוסדות ישראלים, וחמור מכך – לשתוק את עמדותיהם הפוליטיות
סערת מוסינזון מעידה על איכותו המתחסדת והילדותית של השיח על פתיחות מינית בישראל. במקום לצקצק בלשון יש לשאול מה הבעיה שלנו עם פתיחות מינית של אנשים בוגרים, ולמה אנחנו מעזים לצפות בסרטוני מין של אחרים ללא רשותם ולהאשים אותם בהפרת פרטיותם?
