הכתובת הייתה על הקיר, אבל שגרירות אריתריאה התעקשה לחגוג יום הולדת למשטר הדיקטטורי. למה המשטרה אישרה את האירועים? ולמה ירו באש חיה על מפגינים? שולה קשת, חברת מועצת עיריית תל אביב, על האש בדרום העיר
היא שהתה שנה במעצר בית והצליחה להימלט בחשאי מרוסיה לגרמניה. לכבוד חג החירות, ובמלאות שנה להצהרה שנשאה אלה גוטניקובה בבית המשפט במוסקבה, אנו מביאות את הגרסה העברית לדבריה
מנהיגים רבים ברשויות המקומיות מביעים התנגדות לגירוש ותמיכה בתוכנית לפיזור ולקליטה ברחבי הארץ. זאת, כי הפרגמטיות קודמת לאידיאולוגיה, והיעדר מדיניות מוניציפלית לא מיטיבה – לא עם התושבים הוותיקים ולא עם מבקשי המקלט
לא מדאגה לתושבי דרום תל אביב ולא בשל הרצון לשמור על ישראל טהורה ליהודיה, הגירוש מתרחש דווקא בימים אלה מתוקף האסטרטגיה השלטונית הימנית, משום שהוא מאפשר לממשלה להתנאות כמגינה על האינטרסים של היהודים הישראלים אל מול אלה שרק דואגים לאחר
הפליטים אינם אשמים בהזנחה ובהפקרה של דרום העיר. בתאוות הבצע הנדל"נית של שועי הארץ נמחקות קהילות שלמות בעשורים האחרונים בזו אחר זו: כרם התימנים ונוה צדק, פלורנטין, נוה שאנן ושכונת שפירא, והיד עוד נטויה. אל החורבות גולש ומתפלש מרכז העיר הלבן והשבע
יותר ויותר פליטים עובדים כאן במסעדות ובניגוד למסעדות של הליברלים במרכז העיר, כאן הם עוברים גם לפרונט ולא נשארים מאחור בשטיפת הכלים. הילדים כאן הולכים מעורבבים וילדים מכל הצבעים צועקים לכלבה שלי ברחוב. בפועל, שכונת התקווה נגד הגירוש
התרגלנו לחיות כמיעוט רועש שתמיד יפסיד לרוב דומם. אבל ה״כישלון״ שלנו טמון, בין היתר, בחשיבה א-היסטורית ודיבור א-פוליטי. הקריאה לא לגרש אפריקאים עכשיו לא חייבת לבוא על חשבון ההכרה שגירשנו פלסטינים אז. נהפוך הוא
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
