צעדתי בהפגנה ביפו בשישי האחרון לא מתוך סולידריות, כי אם מתוך הכרה – הכרה בכך שאני חלק מקבוצה מדכאת, שגברים מדכאים נשים מדי יום ובעזרת כלים אלימים, ושגברים המאמינים בשוויון מגדרי חייבים לאתגר את עצמם באופן קבוע
השימוש במילים מתריסות כגון אללה, מוחמד, דאעש או הרצף אללה ירחמו וכיו״ב אינו מומלץ. הימנעו ככל שאתם יכולים מאזכורו של היושב במרומים ואל תשתפו במחשבות על סוף ימיכם, גם אם אתם חולים סופניים
מותו של שמעון פרס חידד את הבלתי אפשרי בתפישות הרווחות של "דו-קיום" ו"השתלבות". ישראלים שגינו את החלטת הרשימה המשותפת לא להשתתף בלוויה, ניסו להגן על הערכים היפים שהם חושבים שהם מייצגים וציפו להצהרת אמונים של הערבים. אבל אלה סירבו להתפקד
הפחד הקדום הזה שערבוב עם קבוצה אחרת יערער משהו בעיצוב הזהות של ילדינו אינו רק גזעני ומפלה אלא חסר בסיס. הוא נשען על אזורים של בורות וקבעונות מחשבתיים. בעקבות הפרדת הילדים הערבים מאום אל פאחם מילדי הפועל חדרה
אתם באמת רוצים שנחלוק כבוד למנהיג שלכם במותו על אף פשעיו, שנשכח ונביט קדימה? האמת שזו לא דרישה מופרכת. אבל תצטרכו לעבוד קשה, ותקחו אחריות שמחייבת את הפסקת הכיבוש והגזענות. רק אז יהיה ניתן לסלוח • יום הכיפורים תשע״ז
בהפגנה הגדולה ביום שישי נדהמתי לראות נשים רבות שלא ראיתי קודם. זה רק מעיד על חומרת המצב: האלימות מתקרבת יותר ויותר לזירות הקטנות שלנו, נהיית חלק שגרתי בחיינו, אך הפחד ששיתק אותנו מתחיל דווקא להוביל לפעולה. איה זינאתי, פעילה פמיניסטית פלסטינית מלוד, על המאבק בעקבות הרצח של דועאא׳ אבו שרך
מאחורי הרצח של דועאא אבו שרך עומדת חברה שלמה, הסובלת מעיוות ערכי קשה ומעניקה לגברים שלה זכויות יתר רק בגלל מינם. הם מתחנכים לראות נשים כפחותות ערך ונאבקים באלימות על מה שנתפס ככבודם הרמוס כשהחברה מתקדמת לקראת שוויון
התנהלותו של השופט יוסף שפירא בפרשת בל"ד מדגימה כיצד מי שתפקידו לבקר את התנהלות המדינה ולדאוג לאינטרס הציבור ובמיוחד לנרדפים על ידי השלטונות, הופך לכלי בידו של המשטר ומנצל את תפקידו הציבורי על מנת לפגוע באופוזיציה ובתפקודה
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
