חברה ופוליטיקה

• 
  21.12.13

  על הון, שלטון וחדשות מקומיות

  איך ישיבה חשאית עם נציגי HOT ו-YES גרמה לחברי מועצת הכבלים והלוויין לכתוב חוות דעת הפוכה מזו שכתבו יום קודם לכן, ולהמליץ על ביטול החדשות המקומיות
• 
  20.12.13

  מאה פליטים באמצע המדבר

  יום חמישי בצהריים, טלפון בהול, עוד קבוצת פליטים החלה לצעוד, אין להם מים, אין להם כלום. אחרי שנים בכלא, הם החליטו לקום ולצעוד בדרישה לחופש
• 
  19.12.13

  להתנגד גם לשוק וגם למדינה: אופק לדיור ציבורי מסוג אחר

  הבחירה בין הפקדת זכותם של בני-האדם לבית או בידי משטר אלים במהותו או בידי בעלי הון, היא עקרה ומייאשת. האם אפשר להשתחרר מלפיתת החנק הזאת? שיחה עם סבסטיאן שיפֶּר על אפשרות אוטונומית לדיור ציבורי (ואיך זה לשלם שכר דירה לעצמך)
• 
  הילה דיין 16.12.13

  לטאטא את החול מהמדבר

  תוכנית פראוור הגנוזה ועימה הרעיון שאפשר להעביר בכפייה אוכלוסיית ילידים ולייצר עבורה מרחב מחייה לגיטימי, כמו נשלפו ממגירתו המאובקת של הנדריק פרוורד, ארכיטקט האפרטהייד בדרום אפריקה. ושם זה ממש לא עבד
• 
  גל לוי 15.12.13

  ישראליזציה ופלסטיניזציה: הפכים שמשלימים

  על שיבתה של הדמוקרטיה האתנית לטוב ולרע. קריאה ביקורתית בספרו החדש של יואב פלד
• 
  אלעזר בן לולו 12.12.13

  איפה אנחנו ואיפה מנדלה?

  מה בין מנדלה וישראל, מה בין יהדות וציונות, ומה בין מטרות הציונות לתוצאותיה. אלעזר בן לולו על הדרך מקדשת הדם והאדמה ומחללת חיים ואלוהות אליה הידרדרנו
• 
  12.12.13

  שמישהו יבדוק להם את הראש

  איך, למרות כל הידע הקיים, המיתוס לגבי הבדלים מהותיים בין נשים לגברים ממשיך לשגשג במחקרים על מין ומגדר בתחום מדעי המוח? והפעם: עוד מאמר פופולרי שמסקנתו היא שנשים וגברים הם יצורים מכוכבי לכת שונים
• 
  11.12.13

  הרי גם אני הייתי הגבר האשכנזי

  כדי להימנות על האנשים השקופים יש להצטייד לרוב בשם נעים לאוזן, עור פנים לא מאיים במזרחיותו ואם את אשה – נא לא לגדל שפם. צ’ק, צ’ק, צ’ק – אפשר לצאת לדרך. סיפור שמתחיל בתקרית בחדר מדרגות ונגמר בחדר ריק
• 
  10.12.13

  המדינה הזו היא כאן

  בשבוע זכויות האדם, מה בדיוק יש לנו לחגוג? אולי לא לחגוג, אבל לכבד. לכבד את מי שלא אומרים נואש וממשיכים להיאבק על זכויותיהם ולמען כל בנות ובני האדם
• 
  נעמית מור חיים 10.12.13

  אני שרוליק, הילד של הגטו

  ברור לי שבנאדם נורמלי מוקיע וחלילה לא משווה, ואני באמת עייפה מלהשוות. אלא שמרגע שראיתי את פניו של וואג’י צף בי זיכרון חזק ואינו מרפה. למזלנו לא מדובר בדבר האמיתי, אלא בסך הכל בתיאטרון