מדיניות הבטחון הבלתי מעורערת של ישראל פוגעת בזכויות האדם בצורה הקשה ביותר, ולעתים קרובות מדי ביטחון הוא לאו דווקא התוצר שלה. יריב מוהר מסביר מדוע אין בהכרח סתירה בין ביטחון לזכויות אדם
כאשר מצלמות חושפות את המרחק שבין עדויות שוטרים לאמת, ברור שרצוי למנוע את הימצאותן ככל האפשר – כך שלא מפתיע כי רוב חברי ועדת השרים לחקיקה תומכים בהצעת חוק לאפשר למשטרה שלא לתעד חקירת חשודים בעבירות ביטחון. ישי מנוחין על תרבות השקר
עובדי עמותות סבורים בטעות שקיים הבדל ביניהם לבין עובדי מפעל ייצור, ושהם, כמו אקדמאים או אקטיביסטים, פועלים מחוץ לטווח השוק ולחוקיו. תומר גרדי, עובד עמותה לשעבר, משוחח עם סוציולוגית של עבודה ועם פעיל איגוד עובדים על עמותות, קפיטליזם, כספים ואופק חדש למאבק
למרות שציבור גדול יצא לרחוב לצעוק די!, ידע ראש הממשלה שהדרך להעביר את האג’נדה הקפיטליסטית שלו היא לדבר על מלחמה. יעקב בן אפרת על ההיסטוריה המפוקפקת של ההתגייסות למען “המדינה”ֿ
הדרמה שהתרחשה בשבוע האחרון בבית המשפט העליון האמריקאי הבהירה שהמשפטי הוא פוליטי, ושעל פי חלק מהשופטים אחת מהחירויות הבסיסות של האזרח האמריקאי היא לחיות ללא ביטוח רפואי
מחלה של בת זוגה והבנה שאפשר לשכוח מסיוע של המדינה במקרים כאלה, הביאה את דנה ג. פלג להרהר ברצינות במערכת שלא תהיה שלא תלויה בחסדי הפריץ ובכסף שיש לו או אין לו לקנות את השלטון
מסתבר שהשנאה למוזיקה המזרחית, ליוצריה ולאוהביה, מלבלבת ביחס ישר לעליית הגזענות בישראל. לא מפתיע, אך מעניין לבחון את הדמיון בין הבהלה שאוחזת בהגמוניה התרבותית לתגובה המותנית של חברי הכנסת
אז חנין זועבי לא נחמדה. היא לא הערבייה שהייתה למרב בטיטו בראש כשחשבה על אחוות נשים. מצד שני, מזל שהיא קיימת, כי אפשר להשתמש בה כדי לייצר מזרחיות מדומיינת, שהיא בעצם יותר אשכנזית מאשכנזית. איריס חפץ מגיבה
רדיפתה של ח’ולוד בדאווי על ידי שגריר ישראל באו”ם מדגימה כיצד ההסברה הישראלית חותרת לרמיסת חופש הביטוי של עמדות פרטיות ושל אנשים פרטיים. יותר מכך, בתחפושת של קורבן ובכלים בריוניים היא פועלת לביסוס פוליטיקה של פחד. תאמר מסאלחה על מציאות שבה כולנו מגעגעים כמו ברווז אטומי
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
