בתגובה לפלישת רוסיה לאוקראינה, העולם דוהר לתוך מירוץ חימוש חדש שלא ברור אם נוכל כבר להתאושש ממנו. תאגידי הנשק חוגגים, התחמושת זורמת מכל רחבי אירופה – אך האם זו באמת הדרך לעצור את הזוועה?
מתחת לפני השטח, פלישת פוטין לאוקראינה היא הכרזת מלחמה על הליברליזם וה"פמיניזציה" של הפוליטיקה הבינלאומית באמצעות מיליטריזם גברי קלאסי ששואף ליישוב סכסוכים בין גברים בדרך הישנה, הטובה והאלימה
"במקום לאחות את הקרעים ולאפשר להם להחלים, השלטון ברוסיה רוצה להחזיר אחורה בזמן כל מדינה וכל יישות שהצליחה להתנתק ולו במעט מברית המועצות" – ולרי מיכאילובסקי, שעזבה את קייב בגיל 5, כואבת את סכנת החורבן המרחפת מעל אוקראינה
בעוד תשומת הלב של התקשורת במערב מופנית לדיווחים על פשעי הטאליבן באפגניסטן, גורמות הסנקציות הכלכליות הננקטות על ידי ארה"ב ובנות בריתה במערב להרעבה למוות של האוכלוסייה האפגנית
מהומות הגזע שנראו בשבוע שעבר דומות לפרעות הרצחניות שביצעו לבנים בקהילות שחורות שעלו ופרחו לאחר סיום העבדות. על ביידן מוטלת משימת השיקום של האומה הפצועה שגנרל טראמפ הותיר אחריו
מוסדות תרבות רבים בגרמניה מצאו את עצמם משותקים בעקבות הקביעה של הפרלמנט הגרמני שלפיה תנועת ה-BDS היא אנטישמית. בימים אלה נפוצה קריאה של אמנים ואנשי רוח, ביניהם מאות יהודים וישראלים, הדורשים לבטל את ההחלטה
זעם חסר תקדים ברחובות פולין. הציבור הצעיר, רובו נשים, קורא לשלח את מפלגת השלטון "חוק וצדק" השמרנית לאלף עזאזל. הממשלה מכנה את המוחות "זונות" ו"רוצחות תינוקות", וגם שם, כמו פה, כוחות המשטרה מגיבים באופן חסר פרופורציה. העילה הרשמית: מגפת הקורונה
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
