התנגדות לכיבוש היא לא דעה, לא השקפת עולם, ובטח שלא סלוגן. הפעולה של יונתן פולק מפרקת את האפרטהייד – לא כמערכת חוקית וסימבולית, אלא כמערכת יחסים בין ישראלים ופלסטינים במציאות החיים היומיומית והקונקרטית
בפנים גלויות, עם שק תירוצים מזוהם, ישראל עומדת לבצע תהליך מוכר: תחילה משתילים מתיישבים על אדמות עם 'קושאן יהודי' (לשם כך נוצר חוק ומשפט של צד אחד בלבד) ואז צריך להגן עליהם, לטפח אותם ולהחיל עליהם את החוק הישראלי, כלומר: לכסות אותם בריבונות. אלא שלא המילים המכובסות קובעות אלא המעשה
אירועי אוקטובר 2000 אינם בבחינת תאונה או מחדל. ההיגיון של הפקודה שניתנה אז מערער את רעיון האזרחות, ומניח כי הפלסטינים הם אויבים במהותם. עשרים שנה אחרי, אין לקחים, אין חרטה, והריגתו של פלסטיני, לא משנה מאיזה צד של הגדר, לעולם לא תוכר בישראל כעבירה פלילית
השרידים הדוממים המפוזרים בפארק איילון-קנדה הפסטורלי מלמדים על דרכי הפעולה המפוקפקות של קק"ל כזרוע המייהדת הנמרצת של הקרקע, וחושפים עבר שהוא פצע פתוח של הכפרים הפלסטיניים שישראל גירשה את תושביהם ב-1967 והחריבה אותם • מאמר ראשון בסדרה
מדינת ישראל חוקקה מיום הקמתה חוקים בתחום הקרקעות, אשר נתנו לה לגיטימציה להלאים ולהלבין "נכסי נפקדים". מעגל הנפגעים הראשון והראשי כתוצאה מכך היה כמובן הפלסטינים, יהודי ארצות ערב והאסלאם היו הקורבנות המשניים
מה היא האלימות בסטירה ביד פתוחה על פניו של גבר רב-עוצמה לעומת האלימות היומיומית, הדנה עשרות אנשים לתקופות מאסר? האקטיביסטית יפעת דורון נכלאה לשמונה חודשי מאסר בפועל על כך שסטרה לפרקליט הצבאי עסאם חאמד
אם ידעו לכלכל את צעדיהם, הפלסטינים יתנגדו למהלך החד צדדי של ישראל. לא לסיפוח לכשעצמו, אלא לניסיון להפקיע מהם את זכויותיהם כעם, ולהמשיך לדכא את אנושיותם כ'עם של עבדים' בשירות 'עם האדונים'
בעידן הפוסט אמת שאנו מתכבדים לאכלס את קליפתו המתקרשת, כבר לא ניתן לעיתים קרובות להפריד את האש מן העשן. מחר יתקיים דיון נוסף בתביעת הנזיקין של קצין במיל נגד "ג'נין, ג'נין" של מוחמד בכרי
