אם ידעו לכלכל את צעדיהם, הפלסטינים יתנגדו למהלך החד צדדי של ישראל. לא לסיפוח לכשעצמו, אלא לניסיון להפקיע מהם את זכויותיהם כעם, ולהמשיך לדכא את אנושיותם כ'עם של עבדים' בשירות 'עם האדונים'
בעידן הפוסט אמת שאנו מתכבדים לאכלס את קליפתו המתקרשת, כבר לא ניתן לעיתים קרובות להפריד את האש מן העשן. מחר יתקיים דיון נוסף בתביעת הנזיקין של קצין במיל נגד "ג'נין, ג'נין" של מוחמד בכרי
אם אומר לכם כי מעתה אתם עצורים, הושלכתם לצינוק לזמן לא ידוע בתנאים מחפירים, תעברו עינויים מכל מיני סוגים, לא תזכו לעורך דין, תחטפו מכות והשפלות, וכאילו שלא די בכך, ניתן להחזיק אתכם לעד?
לאה צמל של היום לא שונה מלאה צמל של שנות התשעים, העיניים הירוקות שלה עדיין קולטות פרטים שלמדנו לא לראות והיא עדיין מאמינה בסתר לבה שהשיטה יכולה לזכות את עצמה. אבל ההצלחה של הסרט התיעודי עליה מעוררת תקווה קטנה שבכל זאת משהו השתנה. זכרונותיה של מתמחה לשעבר
אם נרצה שתהיה יום אחד אפשרות למפגש ממשי בין יהודים לפלסטינים, נצטרך קודם כל לחייב את עצמנו לעצור את האלימות, את השליטה, את הגירוש ואת הרצח. עמדה נשית-דתית יכולה לתרום הרבה לקידומה של התחייבות שכזאת
אל-מעִין היה ביתה של משפחתי, אבו סיתה, במשך מאות שנים. כיום בני משפחתי הם פליטים ברצועת עזה ועל אדמותינו יושבים קיבוצים. תגובותיהם של מבקרים בתערוכה על תולדות הכפר, לימדו אותי רבות על אלה שנמנעה מהם הגישה אל האמת, קורבנות ההשתקה של הנכבה
אולי עכשיו, כשנחשף ברבים מה שאנחנו יודעים מזמן, כשהשוטרים שלכם מודים ש"המדיניות דפוקה מהשורש" ומבטאים תסכול מהמוטל עליהם לעשות ביישוב הערבי, אולי עכשיו תיאותו סוף סוף לחשב מסלול מחדש?
