תשובה, דנקנר ושאר “קברניטי המשק” הם חלק ממערך עולמי של הון שהפך למפלצת מאסיבית, אמורפית ודורסנית. בעיניה כמעט כולנו משתייכים לאותו מעמד, ומה שנמצא על הכוונת זה רמת החיים שלנו
השמאל הישראלי, זה המתעקש עדיין להיאבק על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, רואה בעיניים כלות כיצד הצירוף הזה נותר תלוי על בלימה. בעקבות הצעת החוק לביטולה של השפה הערבית כשפה רשמית בישראל
ישראל עומדת בפני הזדמנות היסטורית לחסל את ההתלכדות סביב ה”מצב”, שבשם הגורל המשותף יוצר עיוורון לאי-השוויון ומאפשר לקבל את גזירות הגורל הכלכליות – ולייצר תודעה פוליטית של המאבק. סיכום ביניים של הקשר בין המחאה לפוליטיקה
טוב שמעמד הביניים לקח על עצמו את נטל הייצוג והגיבוי של השכבות המוחלשות, כי רק בניו ובנותיו יכולים להרשות לעצמם לרוץ את ריצת המרתון של המאבק לצדק חלוקתי ולזכויות חברתיות, ולסרב למנעמי השלטון. תשובה למבקרים
במקביל להבנת הכלכלה הנוכחית ככלכלה פיאודלית, המבוססת על חוב של משקי בית, את עולם העבודה הנוכחי יש להבין במושגים של עבדות. רפובליקת האוהלים החליטה להביא את המצב הזה לסופו
משמעת קואליציונית מושלת בעירייה, ומיישרת את העושים במלאכה לפי תלוש המשכורת ובניגוד לצו המצפון. בעוד זירות המאבק משתוללות בעיר, נפרדה יעל בן יפת ממועצת תל אביב עם מחווה למלקולם X
אם “העם” רוצה לשנות את המציאות, עליו להיות קודם כל אדם שמסוגל לומר לא: לא להתנחלויות, לא להדרת המיעוט הפלסטיני, לא למיליטריזם, לא להפרדה בין אוהלי רוטשילד לאוהלי בית שאן ואלעראקיב
בשנים האחרונות מתרחבת הלגיטימציה להליכי פונדקאות, אך הדיון בדילמות האתיות והחברתיות הכרוכות בפער המעמדי בין ההורים לבין הפונדקאית והנובעות מחשיפת האחרונה לסיכונים נותר מצומצם למדי
בחסות אידיאולוגיית החיבוקי, נתבקשו השמאלנים ש”לא לעורר פרובוקציה” מול ברוך מרזל ואיתמר בן דביר שנחתו במאהל ברוטשילד. אבל אם קבוצה שקוראת ל”תל אביב יהודית בלבד” לא פוגעת במחאה – כנראה שזו לא המחאה שלי
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
