בשבוע שעבר טענה כאן טלי ג. כי פרק בסדרה “פולישוק” הכפיש לשווא את שירותי הרווחה; אסתר הרצוג טוענת כי היוצרים עלו בדיוק על הנקודה: מערכת העבודה הסוציאלית עסוקה בטיפוח האינטרסים של עצמה ופועלת נגד האוכלוסיות המוחלשות במסווה של “עזרה”
מעבר לדיון השוטף בזכויות הפלסטינים, עלינו לבחון מחדש שאלה שכמעט ואינה נשאלת: “מהן זכויות היהודים בפלסטין/ארץ ישראל?” זהו הבסיס לתהליך של דה-קולוניזציה ושינוי קריטי בתודעה הישראלית
ושוב יוצאת המדינה מגדרה כדי להציג את הבדואים כנוודים פורעי חוק, הפולשים לאדמות המדינה הציונית ומסרבים לניסיונותיה העיקשים לנרמל אותם בתוכה כאזרחים שווים. בעקבות דו”ח פראוור
אחרי 27 שנים של ניצול מחפיר, פתחו העובדים הפלסטינים במחצבת סלעית שבמישור אדומים במאבק על זכויותיהם והקימו איגוד. כעת הם שובתים עד שההנהלה – אנשי עסקים יהודים – תבין שהם לא עבדים
בעוד עשרה ימים ישתנו פני התחבורה הציבורית בתל אביב יפו, באופן שעליו חשבו קברניטי העיר ומשרד התחבורה, מבלי להתחשב בדעת התושבים. היכונו לשיבוש מסלולים ולייקור תעריפים ובואו הערב להפגין
מה שמאפיין את מבול הרפורמות במערכות החינוך ששוטף את העולם מתחילת שנות השמונים, הוא ייבוא היגיון כלכלי ותרבות עסקית ניהולית והתעלמות מאי-השוויון החברתי והכלכלי. וכשהתוצאות מאכזבות – מאשימים את המורים
מפגינים הפריעו לבנייה חדשה בהתנחלות נילי. חיילים ישראלים הגיבו באלות, גז מדמיע, כדורי פלדה מצופים בגומי ואש חיה. אחד ממארגני ההפגנה נעצר, ועצי זית רבים עלו באש. דיווח של ה-AIC
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
