הכפשת הקורבן, במקרה הזה אורטל בן דיין, היא טקטיקת התגוננות קלאסית. כעת המינימום שעל האוניברסיטה העברית לעשות הוא להתנער מתגובת באי כוחו של ד”ר גדעון ארן ולהתנצל בפניה
בגלי צה”ל נהנית עירית לינור מחירות מוחלטת לכנות את אורטל בן דיין “זונה” ואת אנשי שוברים שתיקה “זבל”. ככה זה כנראה באנומליה שבה העורך הראשי מכונה “מפקד”
השפה המשמשת את החיילים כפי שהיא באה לידי ביטוי בספר “כיבוש השטחים”, בוראת עולם מושגים מושגים מיופה, אדיש, מצחיק לעתים וידידותי למשתמש. שכן אחרת, איך ניתן לשרוד במציאות של כיבוש שבה אתה מתעלל באנשים אחרים
מתוך המציאות המסוכסכת בישראל/פלסטין קשה לדמיין אופק של שלום, אך סוף מעשה במחשבה חדשה. יש לשאוב השראה מעולמות אחרים ולשנות מן היסוד מושגים כמו חברה, קהילה, דיאלוג ופיוס
מאז הסכמי אוסלו הכיבוש הולך ומעמיק, כשהאחריות לו משותפת לישראל ולרשות הפלסטינית. לעם הכבוש בפלסטין כדאי ללמוד מהמפגינים במצרים ובטוניסיה, שהצליחו לחולל שינוי באמצעות נחישות וללא אלימות
נשיא ארצות הברית אינו כפוף להגיונות ישראליים והאו”ם אינו גוף יחסי ציבור להצהרות בלתי מחייבות. הגיע הזמן להתנער מחלום השמאל הילדותי על המבוגר האחראי, ולדרוש מנבחרי הציבור בישראל לפעול