נמצא שאנחנו מפגישים ערוות בערוות כל הזמן, ומשמיעים ערוות לערוות, ומראים ערוות לערוות, כך בעליונים וכך בתחתונים. //אמר רִבִּי שמעון (ג-ד) – המדור של אלמוג בהר
בניגוד לעבר, פוליטיקה היא שדה הכוחות המתקיים בין הממשלה למחזיקי החוב החיצוני שלה. לכן, על הממשלה לתת קודם כול מענה לצרכיהם, ואין זה פלא שממשלת ישראל הפקירה את ביטחונם של אזרחי ישראל
האם המזרחית אופיינה על ידי המוסדות הרפואיים כמזניחת ילדיה ולכן זקוקה להנחייה, ואילו האם האשכנזיה אופיינה כמפריזה בטיפול בילדיה ולכן היה צורך לעצרה ולא להנחותה. מנקודת מבטן של האמהות עצמן, הן המזרחיות והן האשכנזיות, הדברים נראו בדיוק הפוך. קטע נוסף מספרה של דפנה הירש
בניגוד לדעות שמאליות מתנשאות, הלאומנות של השכבות הנמוכות בישראל היא עמדה רציונאלית ולא מוסתת. אולם ללא ספק, הרצון בשוויון אוניברסאלי רוחש מתחת לפני השטח ואין לו עדיין ביטוי פוליטי ממשי
לא הלכנו לפוצץ כנס. הלכנו לשאול את ניר ברקת כמה שאלות בנוגע לדיור ציבורי ולסכום כסף עצום שממתין לשימוש לטובת דיור ציבורי, ובנוגע למחוסרות דיור שממתינות מצידן לדיור ציבורי. אבל “זה לא היה המקום”. זה היה המקום של “משפחות צעירות”
בוקר נאום נתניהו: מי שהבטיחו לנו לפני 15 שנה בלי להניד עפעף שנמצא אקדחים מעשנים בלב בגדאד, טוענים עכשיו שחייבים להפציץ באיראן. חשוב שנדאג, אבל מזה שהממשלה או המודיעין לא אומרים לנו בדיוק את (כל) האמת
בסוף המאה ה-19 ובתחילת ה-20 נתפס היהודי הספרדי כמודל אצילי שמסמן את ה”תחייה הגזעית” העתידית. האשכנזים, לעומת זאת, זוהו כזרים שמסכנים את ההיטמעות של יהודי גרמניה. ואז משהו השתנה. ספרה החדש של דפנה הירש, שכאן מובא קטע ממנו, תורם להבנת הכינון המוקדם של הזהויות שבהמשך יכונו אשכנזי/ת ומזרחי/ת
מהי דמוקרטיה? מונח במילון או מושג תלוי היסטוריה, תרבות ונקודת מבט? אם תשאלו את אלי ברקת, הוא יספר לכם סיפור היסטורי מפותל שהגיע הזמן שאלה שתופסים את עצמם כמגיני הדמוקרטיה (כמו “הארץ”) יפנימו אותו
במקום ליזום פיתוח אמיתי של הפריפריה, המדינה מעדיפה לתת לאנשים מבחוץ לזכות בפירות השורשים שאנו שתלנו במשך עשורים ובעמל רב. הגיע הזמן שהמדינה תאמין שחיזוק האוכלוסייה מתחיל מבפנים, מאיתנו – בנים ממשיכים, לא רק בקיבוצים!
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
