אנחנו חיות, עובדות, לומדות, מתקדמות, אבל החיים שלנו כנשים, גם היום, הם כאלה שכל הזמן מרחף מעליהם סימן שאלה. רוויטל מדר מביאה את סיפורה של קארין – סיפורה של אשה שחיה בחברה אשר אינה מעוניינת, לא באמת, שתצליח לעמוד על רגליה
הפתיעו אותי התדהמה והעצב של גיא מרוז, שמתאכזב בכל פעם מחדש לגלות עוד ועוד עדויות המאשררות שהסרט “מציצים” הוא מסמך קולנועי מטריד, וולגרי, שוביניסטי, אלים ופוגעני שמעיד על המציאות האפילה של יוצריו. עד מתי תופתעו? ומה מכינים לנו לקראת יום העצמאות הבא? חגית דמרי צפתה אמש בפרק הראשון בסדרת התחקירים…
לאחר המשבר הפיננסי העולמי ב-2008, התפכחו חלק מהפונדמנטליסטים הניאו-ליברליים מהדוגמטיות הקפיטליסטית והפכו “חברתיים”. ההתפכחות הזאת הובילה אותם לגילוי סקנדינביה, ובזמן האחרון הם עסוקים בשיווק גירסה קפיטליסטית סלקטיבית, מוטה ומעוקרת מאיגודי עובדים גם לישראל
ויאמרו אנשי מינהל התרבות – מה אתם רוצים? הגופים של התרבות והאמנות המזרחית לא הגישו בקשות לתקצוב, ואם יגישו – יקבלו. אבל כמו כל אפליה שיטתית, ממוסדת, יש סיפור אחר, מורכב. על המנגנונים שיוצרים ומשעתקים את אי-השיוויון בחלוקת משאבי התרבות והדרישות של קואליציית לבי במזרח לתיקון המצב
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
