גם אם אינם מודעים לכך עד הסוף, המפגינים להוטי השוויון אינם מחפשים דמוקרטיה, זו מהם והלאה. הם מוּנעים מתחושות עומק “דמוגרפיות” שקיבלו חימום במשך עשרים שנה, בישול איטי, עד ההלהטה הנוכחית. שולי דיכטר על המוטיבציה האמיתית לגיוס החרדים
ועד עובדי הרכבת פוזר מפני שאיים במקביל על שני המונופולים הקדושים ביותר בישראל: המונופול של האוצר על קביעת סדר היום הניאו-ליברלי, והמונופול של ההסתדרות על ייצוג העובדים. אייל טבת על שיתוף הפעולה של ההסתדרות עם העסקה פוגענית על שלל צורותיה
פוסט זה נעשה רלוונטי במיוחד עם ההכשר שהעניקה בראשית השבוע ועדת לוי באמצעת דו”ח המאחזים לבנייה בשטחים, שכעת מוגדרים רשמית כ”לא כבושים”. יריב מוהר מציג חלופה למושג הכיבוש, ומציע לנצל את ועדת לוי כהזדמנות לדמיין מצב של דמוקרטיה מהנהר עד הים
אילו פנים יהיו למחאה בקיץ 2012? האם חיבוק הדוב הממסדי ישתק אותה או שמא היא תצליח לשרטט דווקא מתוך האמצעים שמפנה נגדה השלטון את הכשל השיטתי ולפעול נגדו? עוז גורה בוחן את אופי ההפגנות לקראת ה-14 ביולי, במלאת שנה לפרוץ המחאה החברתית
מתוך אינטרסים צרים לשווק את הקרקעות לבעלי הון, פועל מנהל מקרקעי ישראל מאחורי גבן של המשפחות היושבות בליפתא מאז 48′. בעלי בתים ערביים אחרים בשכונות אחרות שנכבשו במלחמה, למשל קטמון, זכו מזמן להסדיר את הבעלות החוקית על בתיהם. יוני יוחנן, תושב השכונה, על נחישותם של אנשי ליפתא להיאבק בגזענות המוסדית
הגירוש של הפליטים לדרום סודאן צובר תאוצה: שלושה מטוסים כבר יצאו מישראל לדרום סודאן בשבועות האחרונים ומטוסים נוספים יצאו בימים הקרובים. יותם גדרון על מבקשי המקלט שנאלצים לעזוב למציאות זרה ובלתי יציבה, ממש לא “חזרה הביתה”
כבר שנים שימין מסיקה עושה סרטים ללא כל תמיכה ציבורית, מלודרמות מחיי השכונות שמאחוריהן מסתתרים חזון וביקורת חברתית עמוקה. לכבוד הקרנתו ביום שלישי (10.07) של סרטו החדש “השקר הגדול” במסגרת מפגשים מזווית כהה, לפניכם/ן ראיון שערכה איתו אסנת טרבלסי במגזין “כביש ארבעים”
ארגוני זכויות אדם נוטים לכוון את הקמפיינים שלהם לציבור שמאלני, תוך שימוש רווח בשיח של מוסר ובמסרים של הפחדה ואשמה – הגורמים לדיכאון ולתחושת חוסר אונים אל מול ה”מצב”. מורן אביטל עם כמה מחשבות על הרחבת קהל היעד ואסטרטגיות שיווקיות שיגרמו לו לעשות פעולה, גם אם זה רק בקטנה