מוסדות הרווחה קרסו, תקציבים הוקפאו, ניהול משבר הקורונה הופקד בידי גברים, ובינתיים נשים נרצחות, מעגלי האלימות והעוני הולכים ומתרחבים וסיפורי מי-טו נחשפים מכל עבר. לרגל יום האשה ומשבר פוליטי מתמשך, שוחחנו עם ארבע פעילות חברתיות על על הצלחות קטנות וגדולות, על ההתעוררות של הציבור ועל תקווה לימים אחרים
התנגדות לכיבוש היא לא דעה, לא השקפת עולם, ובטח שלא סלוגן. הפעולה של יונתן פולק מפרקת את האפרטהייד – לא כמערכת חוקית וסימבולית, אלא כמערכת יחסים בין ישראלים ופלסטינים במציאות החיים היומיומית והקונקרטית
המדינה – חרף הצהרותיה השבוע – טרם סיימה את פרק ההסתרה ואת המגמה להכשלת חקר פרשת חטיפת ילדי תימן. עליה לסלק לאלתר כל הגבלה וכל חיסיון שהוטלו על חומרים ארכיוניים
לא גדלנו בערוגות השמאל הקלאסיות. חלקנו מזרחים מהפריפריה ומהמרכז וחלקנו גדלנו בבית הגידול של הציונות הדתית. בבית הפוליטי החדש שלנו לא תמיד מבינים את המורכבויות, ומימין מאשימים אותנו ב"השתכנזות". ובכל זאת אנחנו כאן, בבלפור
הרבה לפני המחדלים של ההתערבות המשטרתית שהסתיימה בטרגדיה, בסיפור חייו ומותו של שיראל חבורה ז"ל מגולמת שורה של כשלים בטיפול במתמודדי נפש בכלל ובבעלי תחלואה כפולה בפרט. כתבתו של אבי בלכרמן חושפת לראשונה תיעוד מצולם קשה המעלה סימני שאלה נוקבים
המסר הכי אפקטיבי שנדרש במחאת בלפור הוא דווקא "רק לא ביבי". אפשר לצופף תחתיו, כמעין מטריה נטולת-פניות, את מתנגדי הכיבוש, את נפגעי משבר הקורונה, את הנאבקים בשחיתות השלטונית וגם את החרדים, את הליכודניקים ואת אנשי המרכז שקצה נפשם בנתניהו
חברי הקיבוצים העירוניים בירושלים בטוחים שהמשימה החברתית היוצאת מן הכלל ב"שכונות" מעניקה להם זכויות יתר, כמו לקבל דירה בדיור ציבורי המיועדת למקבלי הבטחת הכנסה. אבל עבודה חברתית אמיתית מחייבת ויתורים על מתנות השלטון
תיאורי הפרקליטות מעלים מחדלים חמורים מאוד בהתנהלות השוטר שהרג את סלומון טקה. כל השאלות העולות מהשתלשלות האירועים התמוהה המוצגת על ידי הפרקליטות, בהסתמך על חקירת מח"ש
אולי עכשיו, כשנחשף ברבים מה שאנחנו יודעים מזמן, כשהשוטרים שלכם מודים ש"המדיניות דפוקה מהשורש" ומבטאים תסכול מהמוטל עליהם לעשות ביישוב הערבי, אולי עכשיו תיאותו סוף סוף לחשב מסלול מחדש?
