מה שקרה השבוע ביפו ובחיפה ממחיש כיצד המשטרה הפנימה שמותר לה לעשות הכל כולל הכל כדי למנוע מחאה פלסטינית. וזה כמובן לא נעצר בדרג המדיני – זה גם הלך הרוח בחברה הישראלית
נשות ואנשי אקדמיה מישראל תומכים בעמיתיהם מטורקיה הנרדפים על ידי המשטר בשל הביקורת שהשמיעו על ההרג, הגירוש והדיכוי של המיעוטים בארצם. אנשי "אקדמיה לשוויון" לא מסתפקים בדיון על העוולות המתחוללים שם, ומוחים לנוכח מגמות דומות המתרחשות בישראל
בקשת הפרקליטות לכלוא עורך דין ופעיל חברתי אנטי-ממסדי חותרת תחת עקרונות היסוד במשטר דמוקרטי ומהווה מסר בלתי נסבל לציבור באשר לזכויות האזרחיות הבסיסיות, ובראשן הזכות לבקר את השלטון ונציגיו
כבר יותר מחצי שנה דורשות נאבקות הדיור הציבורי ממשרד השיכון לקבוע תקנון הוגן נגד הטרדות מיניות, לשווא. הגיע הזמן שמאבק #גםאני יעבור גם לשלב הבא: מאבקה של #גםהיא, שבו יעמדו נשים לצד אלו שתלויות ב״חסדיהם״ של הפוגעים בהן
כאילו לא מספיק שנפגעות תקיפה מינית מפחדות להתלונן במשטרה, עכשיו הן גם אמורות לפחד לפנות אלינו לטיפול פסיכולוגי? ד״ר אסתר רפפורט, פסיכולוגית קלינית, קוראת למחאה בעקבות ההתפתחויות המחרידות האחרונות בפרשת אלון קסטיאל
האידיאולוגיה ששלחה את המזרחים לפריפריה לפני חמישים שנה שולטת עד היום במנגנוני ״פיזור האוכלוסייה״ של ישראל, כאילו בן גוריון, רענן ויץ וגיורא יוספטל עדיין מנהלים את ההצגה
יום הדיור הציבורי שהתקיים אתמול בכנסת מציף, כמו בכל שנה, את הפער הבלתי נתפס בין הכוח השורר במסדרונות ובחדרי הוועדות לבין מידת הנכונות והרצון להפנות אותו לטובת האזרחים. רשמים
