אולי עכשיו, כשנחשף ברבים מה שאנחנו יודעים מזמן, כשהשוטרים שלכם מודים ש"המדיניות דפוקה מהשורש" ומבטאים תסכול מהמוטל עליהם לעשות ביישוב הערבי, אולי עכשיו תיאותו סוף סוף לחשב מסלול מחדש?
בניגוד למקרים שבהם הנאשם הוא פלסטיני, הציבור בישראל לא מבקש לעצור הכול עם מותו של סלומון טקה, צעיר אתיופי בן 19 שנורה אמש בידי שוטר בקריית חיים. כי יש היררכיה של נאשמים, ויש בשרשרת המזון של הקורבנות מי שחייהם שווים פחות
"מן היושר שתחל כבר הדאגה הנכונה לאנשי העוני שבשכונות העוני" – אותן מלים מ-63' של תושבי מנשיה מהדהדות גם היום בשכונות המועדות לפינוי בתל אביב-יפו, בקרב משפחות שזכויותיהן הקנייניות לא הוסדרו במזיד ע"י המדינה. והמאבק ממשיך
תביעתה של רקפת רוסק-עמינח להימנע ממתן עדות במשפט "באים לבנקאים" נועדה לשמר את השליטה של אליטת ההון בגבולות הדיבור ובמעמדם של אזרחים. מחר (א') היא תמצא את עצמה מול יריב שקול, המבקש לשים גבול לברבריות של החוק
במקום שיהיו בעלי הבתים והקרקע – כמו האשכנזים ה"חלוצים" – השלטון מצמיד לתושבי שכונות השוליים של תל אביב-יפו תג של פולשים ועבריינים. אסור להפסיק את המאבק ולהיכנע בפני בעלי השררה וההון לפני שהדרישה הבסיסית ל"דירה תמורת דירה" תיושם
בין הנעשה בעזה לשובו של חיים רמון: החיבור בין המאבק נגד הכיבוש והמאבק הפמיניסטי ברור וקריטי, בייחוד בימים כמו אלו בהם הם המתנגדות והמתנגדים לדיכוי מוצאים עצמם נרדפים ומושתקים על ידי בעלי הכוח
