טריפ-לוג

מדור אתנוגרפי מהמותניים ללב | מתן שפירא ואורי דורצ’ין

אנתרופולוגיה היא תחום מחקר אקדמי המתמקד במצב האנושי בהגדרתו הרחבה ביותר. במהלך 150 השנים האחרונות הושפעה הדיסציפלינה האנתרופולוגית מזרמים רעיוניים מגוונים מאוד מתחומי הפילוסופיה, מדעי החברה ומדעי ההתנהגות, ואפילו ממדעי הטבע. על אף השוני המהותי בין תחומי המחקר האלה התקבעה ההנחה, החל מראשית המאה העשרים, שמחקר אנתרופולוגי “אסלי” מותנה בשהות ארוכת טווח של החוקר בקרב החברה הנחקרת ובמפגש בלתי אמצעי שלו עם אנשיה. שיטת מחקר זו, שזכתה לכינוי “עבודת שדה”, הפכה לתעודת הזהות של האנתרופולוגיה במהלך במאה העשרים. בזמן שמדעני חברה ורוח אחרים הדגישו את תהליך ניתוח הנתונים יותר מן האיסוף שלהם, אנתרופולוגים הגדירו עצמם דרך למידה ישירה, שיטתית, מקיפה ומעמיקה של קבוצה חברתית מובחנת.קראו עוד

המונח “אתנוגרפיה” צמח מתוך התפיסה הזו: באופן מילולי אתנו-גרפיה היא “כתיבת האומה הילידית”. בהשפעת מדעי הטבע והסוציולוגיה האירופאית, האתנוגרפיות הקלאסיות תיארו בעיקר חברות שבטיות, שנתפסו לפחות עד שנות השישים של המאה הקודמת כאובייקט מתאים למחקר מדעי כיוון שהן היו קטנות ומבודדות יותר בהשוואה לחברות ההמונים שצמחו בעולם המערבי. מתוך התבוננות במה שנחשב כמבנה החברתי האלמנטרי ביותר, אתנוגרפיות אלה התיימרו לפיכך להבין את החוקיות הקיימת לכאורה בבסיס התנהלותה של כל חברה אנושית. מרכזי ייצור הידע האנתרופולוגי – בריטניה, צרפת, גרמניה וארה”ב – פיתחו אמנם גישות שונות של התבוננות, ניתוח וכתיבה, אולם רובן ככולן חשבו על כתיבה אתנוגרפית כייצור של איזו שהיא אמירה כוללנית על טבע האדם. מאז, הרוח שינתה כיוון והכתיבה האתנוגרפית הפכה לעניין סובייקטיבי יותר, כשהיא מחפשת לתאר ולנתח את המפגש הקונקרטי בין אנתרופולוג/ית מסוימ/ת והחברה שבקרבה הוא חי. כיום אנו חושבים על אתנוגרפיה כעל מסמך תיעודי – מעין סרט דוקומנטרי, אם תרצו – שבאמצעותו מבקשת האנתרופולוגית התורנית לא רק להבין את אורחות חייה של קבוצה חברתית כלשהי אלא גם להכניס חלק מן הרעיונות הבסיסיים המכוננים את תפיסת העולם של אותה קבוצה אל תוך עולם התוכן המדעי, על מנת לשנות אותו באופן אקטיבי.

במובן זה אנחנו מעדיפים להביט על אתנוגרפיה כסוגה ספרותית, או כמכלול של אופני כתיבה, ולטעון כי החוקרים המשפיעים ביותר בתחום האנתרופולוגיה לא בהכרח היו כאלה שעבודתם הייתה טובה יותר משל אחרים, אלא כאלה שביססו לעצמם מעמד של כותבים משפיעים. במלים אחרות, אתנוגרפיה איננה דו”ח מעבדה או אמצעי טכני להעברת ידע ממקום אחד לאחר, אלא יצירת אמנות בפני עצמה, המשלבת באופן יצירתי ידע “ילידי” וידע “מדעי” בכדי ליצור עולמות חדשים בעבור אלו הקוראים אותה. מה שהופך את האנתרופולוגיה לתחום דיון מעניין, בהקשר זה, איננו היומרה למצוא תשובות לשאלות, אלא אדרבא, כפי שטוען האנתרופולוג האמריקאי רוי וואגנר, היכולת לנסח מחדש את השאלות. המחקר האנתרופולוגי, בקיצור, כפי שאנו מבינים אותו, טמון ביכולת לכתוב טקסטים חתרניים המאתגרים את כל מה שנתפס כמובן מאליו לא רק בשיח הציבורי הרחב אלא גם ובעיקר בקרב הקהילה האנתרופולוגית עצמה.

מזה כשנתיים שאנו – מתן שפירא ואורי דורצ’ין – מקדמים את התפיסה הזו ב”טריפ-לוג”, הפודקאסט שלנו ברדיו הבינתחומי. אולם אנחנו רק שניים, ויש עוד כל כך הרבה שיש להם מה להגיד אבל אין להם איפה. מחקר אנתרופולוגי של החברה בישראל, ושל קבוצות שונות בתוכה, מתקיים מזה יובל שנים ויותר, הן על ידי חוקרים מקומיים והן על ידי חוקרים שאינם ישראלים. בנוסף, אנתרופולוגים ישראלים חקרו וחוקרים ברחבי העולם, מהקוטב הצפוני ועד דרום אפריקה, מאמריקה הלטינית ועד המזרח הרחוק. למרות זאת, אין עדיין ולו כתב עת אחד בשפה העברית המוקדש באופן בלעדי למחקר אנתרופולוגי. אנו פותחים לפיכך מדור אתנוגרפי ב”העוקץ” – אחד האתרים הביקורתיים/חתרניים האחרונים שנותרו במדינה הזו נכון לאביב של 2018 – על מנת לתת במה לאנתרופולוגים ואנתרופולוגיות שקוראים, כותבים וחושבות אנתרופולוגיה חתרנית ומאתגרת בעברית.

נשתדל להביא בפניכן/ם עבודות שהן בו זמנית מעניינות, מקוריות וחדשניות בתחומן. לא פחות חשוב, נתמקד באתנוגרפיות שמקוריותן נעוצה ביכולתן לשאול שאלות בצורה מעניינת; לא במפגן וירטואוזי של ז’רגון אקדמי כתוש או בפופוליזם הבנאלי של העיתונות הממוסדת. לא תקראו כאן על שנאת אשכנזים או הדרה של מזרחים, ולא תיתקלו כאן בסקסיזם שוביניסטי, פמיניסטי, קווירי או כל המשגה “נכונה פוליטית” אחרת. בטח ובטח שלא תמצאו כאן הטפה מוסרית, משמאל או מימין, כי אנחנו חושבים שהגדולה האמתית של ידע אתנוגרפי טמונה דווקא בחשיבה שמחוץ לקופסא האידיאולוגית באשר היא. קופסא, הרי, היא קופסא, לא משנה מה תשימו בתוכה. חלק מן האנתרופולוגים והאנתרופולוגיות בארץ לא יסכימו איתנו כמובן. אבל בדיוק בשביל זה אנו כאן. העבודות שיפורסמו במדור זה שואפות לדבר אחד בלבד: לחשוף את הפרדוכסים והסתירות של חיי היומיום מתוך התבוננות מעמיקה בדינמיקה חברתית קונקרטית. אנו מאמינים שהסתירות הללו יובילו לתעופה מחשבתית כזו או אחרת, שבתורה תחדד איזו שהיא תובנה. חלקית, ברור. אבל כזו שלכל הפחות מעקמת את גבולות הקופסא.קראו פחות