"הם הובילו כאן תנועות שמאל, אך התייאשו ונדחקו להגר. סיפורם של הגולים החדשים" – כך תוארו מרואיינים בכתבה במוסף "הארץ". לובנה הבוהק של הכתבה הדהד סיפור כואב שלא סופר – הרי הוא לפניכם
המציאות לא מפריעה לרביב דרוקר ו"המקור" לקבוע שפרשת ילדי תימן היא כבר קונצנזוס ושאין צורך לאתגר את הממסד על כשליו. נותר רק לבחון את "מקרי הדגל", סטנדרט מומצא על ידי תוכנית התחקירים לבחינת האמת שאשכנזים ישמחו לשמוע
כדי להדוף את אשמת השמאלנות המוטחת בהם, הפכו עיתונאים ומגישי תוכניות לסוכני ימניות חזירית בכל הנוגע לנושאים ולמרואיינים ערבים. זה הזמן להזכיר לידידים וידידות ערבים שאפשר גם להגיד "לא, תודה"!
קושמרו ואברמוביץ' יוצאים לפגוש את הילידים בשדרות. הם שומעים גנץ, הם שומעים לפיד, הם שומעים גבאי, אבל הם ממשיכים לתחזק את הקלישאה השקרית שבשדרות זה "רק ביבי"
מהפכה טלוויזיונית של ממש מתקיימת בכנסת בראשות הח"כ יואב קיש. בחקיקת בזק, ובשם הרטוריקה השגורה של קידום התחרות והחתירה ליצירת פלורליזם תקשורתי, הפתעה: תוכן שיווקי לצד הקלה במחויבותם של הערוצים להשקיע בתכנים בעלי ערך
בית החולים אברבנאל הוא מוסד שצריך להיסגר, ולא להיות לוקיישן להפקות אופנה נוצצות שמוחקות את החולים והחולות ושהמוחות העומדים מאחוריהן לוקים בעצמם בתפיסת מציאות מעוותת
במופע הביזיון ב"לונדון וקירשנבאום" לאחר ההפגנה הגדולה בירושלים, נחשפנו לכוחם המעוול של עיתונאים. במקום החרפה המקצועית שקיבלנו, כך יכול היה להיראות דיון אילו הייתה כאן יושרה מקצועית והגזענות לא הייתה מעוורת את עיני המושלים בתקשורת
באמנת הפרסום החדשה יש פספוס היסטורי גדול. דווקא מעמדת המדוכא ניתן לראות את המנגנון שבו כלואים שני הצדדים ולחשוף את הבדיה שבלב עולם הפרסום. המזרחים היו יכולים לבקר מבחוץ את מבנה הכוח עצמו, את הרידוד של החוויה האנושית, ולהציע תיקון לחברה כולה
