"פועלים בתרגום – מהמפנה האינדיבידואלי לתרגום דו לאומי" הוא ניתוח היסטורי ביקורתי של מפעל התרגום המודרני, המשלב מחשבה פוליטית, תיאוריה של תרגום ופרקטיקה של תרגומי ספרות עכשוויים מערבית לעברית. הספר רואה אור בהוצאת ון ליר והקיבוץ המאוחד
הסדרה מעולה, אבל הצפייה בה מעוררת אי נוחות. תמוה שעדיין צריך להסביר ליוצרות וליוצרים שכשילד/ה צופה בטלוויזיה והיא כל כך חדגונית ואינה מעניקה לו/לה או לדומיהם ביטוי עשיר, פורה, יצירתי, אין להם אלא אופק מצומצם להסתפק בו
בספרו "How to be an Antiracist" יוצא איברם אקס קנדי מנקודת הנחה כי בכל רגע נתון אנחנו גזענים או אנטי-גזענים: תומכים במדיניות גזענית או מתנגדים לה. הוא מאמין שגזענות אינה תוצר של בורות או שנאה, אלא של אינטרסים. יסמין הלוי קראה ותרגמה מרעיונותיו מעוררי ההשראה
האימה מסירנת המשטרה, מאישה לבנה שעינה פקוחה על צעיר שחור שנכנס לבית עסק, בניין מגורים או בית ספר כאילו הוא פולש, מגבר לבן שעוקב במכונית אחרי גבר שחור שיצא לרוץ. עודד סספורטס על העיבוד הטלוויזיוני של HBO ל"ארץ לאבקראפט" שעלתה לשידור בישראל
תערוכת איור שצונזרה על ידי עיריית ירושלים תעלה היום במסגרת "פסטיבל למבוגרים בלבד" במשכנות שאננים. חלק מן האיורים, שמציעים פרשנויות לטקסטים עבריים החל בשיר השירים, דרך זלדה ועד לשירה עברית עכשווית, לפניכם
בסדרתו החדשה "המרוקאים החדשים" נמנע אבישי בן חיים מעיסוק בסוגיות כגון השכלה, דיור, תעסוקה, פרופיילינג, כליאה ועוד, משום שאלו היו מפריכות את חגיגת ה"כולנו יהודים". במקום זאת, הוא מעדיף לתת לצופים כדור הרגעה בדמות ה"מתינות" וה"מתיקות" המזרחית
"המרוקאים החדשים" היא לכאורה מצעד ניצחון על הבושה, שנועד לשמח את ההמונים. אבל היא הופכת את המרוקאיות למותג נוטף מתיקות ומתינות, תוך הפניית גב בוטה להיסטוריה של מאבק ולשאלות מתבקשות • שלוש הערות על תרבות ופוליטיקה בשולי סדרת הכתבות המדוברת של אבישי בן חיים
גם כשהנתונים בשטח והמרואיינים שנבחרו אומרים לגמרי אחרת, יוצרי הסדרה נצמדים למסגור ולתיאוריות שאיתן ניגשו לעבודה. "המהפכה הגאה" של גל אוחובסקי, המשודרת ב"כאן", מאכזבת בהנצחת סטריאוטיפים גזעניים ובדגש על הצבא והפוליטיקה הימנית
בימים הראשונים קמתי כרגיל, סידרתי את המיטה, פתחתי את התריסים והשארתי חריץ קטן פתוח בחלון, להכניס את ריח ההדרים. אבל אז התחילו להיכנס הריחות האחרים: המלח, והסכנה. מסה אישית בימים של קורונה
"כתיבה היא תמיד מעשה קולקטיבי, אף שלימדו אותנו כי היא פעולה יחידנית. אנו תמיד חושבים על קהל, ומדברים מתוך החברה שבתוכה אנו מתקיימים". ההקדמה מתוך ספרו הגעשי החדש של מתי שמואלוף
