חסרה לה מילה בעברית ל"אוטופיה", היא חוקרת את הגוף שלה דרך צילום עצמי וחוגגת תערוכת יחידה ראשונה של עבודותיה, העוסקות בשחורות, במשפחה, בגוף, ובמגדר. השאלון של העוקץ עם האמנית רחל אניו
למרות הפעילות העשירה והמרשימה של יוצרות ויוצרים מזרחים, יצירותיהם לא הפכו חלק מהאמנות הקאנונית בישראל. עבודותיהם אינן מהדהדות את 'צלמה ודמותה של החברה שבתוכה הם פועלים'. פרק מתוך ספרו של יוסי יונה, "מיזוג אופקים" על אמנות ישראלית והיבטיה הפוליטיים
כמו נתן זך ואחרים, גם גפן, שתרגם את הסיקסטיז לעברית, התבטא באטימות מושלמת וחוסר הבנה ערכי ורב תרבותי לתיקון ההיסטורי הראוי בחברה הישראלית לגבי מזרחים ושירה מזרחית
הציירת והמורה לאמנות מרים באסל אהבה טבע דומם והתנגדה לגישת המצוינות בחינוך. הבת, נעה באסל, כותבת על אמה ועל התערוכה "יופיו הסודי של היומיום" המסכמת 40 שנות עבודה ויצירה
אלפי הרוגים ברעידת האדמה בטורקיה ובסוריה, וככל שממדי האסון מתבהרים מספרם רק עולה. לזכרם, מביא אלמוג בהר את הקינות שחיבר ר' דוד בוזגלו ב-1960, לאחר רעידת האדמה באגאדיר שבמרוקו
"זה עולם של נשים. רובן ממעטות לצאת מהכפר, ולא מכירות את החיים באוניברסיטאות, במרכזי הקניות, במסעדות ובאולמות הקולנוע, שילדיהן פוקדים בקביעות. דור ההורים ממשיך לחיות כפי שחיו פעם, בנעוריהם". סיפור קצר מתוך "הכלוב", ספרה של פידא ג'ריס
"אנחנו מנסים לעקור ולהשיב אלינו כגוף ממשי את מה שאבד לנו בתוך השיח האינסטרומנטלי האנונימי של ההיסטוריוגרפיה האתנולוגית המוזאונולוגית במערב". אלברט סויסה על התערוכה "עקודים" של אורלי מלכא ומבארק בושישי
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
