המקרה הפרטי של משפחת פרץ – שהתפזרה בין מרוקו, צרפת וישראל ואוחדה על המסך – הביא את הילה דיין לשאול שאלות רחבות על פוסט קולוניאליזם, זהות יהודית-ערבית, פירוק קהילות, ניתוק ילדים מהוריהם ושכתוב היסטוריה בעזרת זיכרון ישראלוצנטרי
בעמותת רגבים רתחו: התוכנית "סליחה על השאלה" שהוקדשה לבדואים חשפה מציאות מגוונת שחותרת תחת הסטריאוטיפים. לשיא אולימפי של צביעות הגיעו כשיצאו נגד פוליגמיה, כביכול בשם זכויות האישה
בטור ביקורת שכתבה נועה לימונה בהארץ, היא מתפעלת מהעוצמה של הנשים בסדרה "פריפריה אימפריה", תוך התעלמות מהיותן מזרחיות ופספוס גמור של העובדה שהסדרה היא עדות טרגית למצב המזרחי
התושבים הערבים המקומיים לא מאמינים בדו קיום. אנו הולכים ונדחקים החוצה מהקיום שלנו בעיר ובבתים ובלשון ובגוף שגדלנו בהם. לא נותר בנו קיום, רק טראומה וזעם על הגזל. בעקבות הסדרה "המדריך לג'נטריפיקציה"
אני כמובן שונא מלחמות, אבל זו האופציה היחידה העומדת בפני חילונים, דמוקרטים וחלק גדול מהמסורתיים, שבעוד שלושים שנה לא יצליחו לחיות כאן בחופשיות. מחשבות על סדרתו התיעודית החדשה של רון כחלילי, "מלחמות היהודים"
הסדרה מעולה, אבל הצפייה בה מעוררת אי נוחות. תמוה שעדיין צריך להסביר ליוצרות וליוצרים שכשילד/ה צופה בטלוויזיה והיא כל כך חדגונית ואינה מעניקה לו/לה או לדומיהם ביטוי עשיר, פורה, יצירתי, אין להם אלא אופק מצומצם להסתפק בו
האימה מסירנת המשטרה, מאישה לבנה שעינה פקוחה על צעיר שחור שנכנס לבית עסק, בניין מגורים או בית ספר כאילו הוא פולש, מגבר לבן שעוקב במכונית אחרי גבר שחור שיצא לרוץ. עודד סספורטס על העיבוד הטלוויזיוני של HBO ל"ארץ לאבקראפט" שעלתה לשידור בישראל
בסדרתו החדשה "המרוקאים החדשים" נמנע אבישי בן חיים מעיסוק בסוגיות כגון השכלה, דיור, תעסוקה, פרופיילינג, כליאה ועוד, משום שאלו היו מפריכות את חגיגת ה"כולנו יהודים". במקום זאת, הוא מעדיף לתת לצופים כדור הרגעה בדמות ה"מתינות" וה"מתיקות" המזרחית
"המרוקאים החדשים" היא לכאורה מצעד ניצחון על הבושה, שנועד לשמח את ההמונים. אבל היא הופכת את המרוקאיות למותג נוטף מתיקות ומתינות, תוך הפניית גב בוטה להיסטוריה של מאבק ולשאלות מתבקשות • שלוש הערות על תרבות ופוליטיקה בשולי סדרת הכתבות המדוברת של אבישי בן חיים
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
