הסדרה "מונא" היא דבר חדש במקומותינו, עם גיבורה פלסטינית חושבת ומרתקת בלב ההוויה הישראלית-יהודית-תל אביבית. היא מצליחה להנכיח את האיוולת שבאי-ידיעת הערבית, לצד הרהיטות התרבותית של הדור הזקוף פי שלוש – צעירים פלסטינים בגבולות 48' שעדיין פוגשים גזענות חריפה, אבל מתנווטים במודעות בין עולם יהודי ועולם פלסטיני
נראה כי השדה הכלכלי – שבניגוד לזירות אחרות, דוגמת האקדמיה, אינו כבול לחלוטין למשטר הפריבילגיות האשכנזי – מציע למזרחים ממעמד בינוני אופק של הצלחה, והדבר מקבל ביטוי בדימויים טלוויזיוניים
אנשי הפנתרים השחורים חוטפים מכות מהמשטרה והתקשורת מתארת אותם כאלימים, בעוד שעם פורעי החוק האמיתיים של גוש אמונים החיילים מנהלים שיחות על מוסר (מוסר!) ושומרים על איפוק. על הפרק הראשון בסדרה התיעודית של אורי רוזנווקס
הכול שם מההתחלה, כמו קפסולה שמחכה להתפוצץ לכדי חוויה של לופ אינסופי שבו את, כצופה, תקועה עם האנה ועם עוד נשים רבות בעולם. על "התחום האפור" בפרק שחורך את הרשת
הם הראשונים לתעד מקרוב פרשה שעד כה הורחקה מספרי ההיסטוריה, נכחו ברגעים שגרמו למצלמה שלהם לרעוד מבכי, ומאמינים בכוחה של הרשת להגיע לקהלים רחבים יותר מאשר הטלוויזיה. אלעד בן אלול ויוסי בראומן, יוצריה העצמאים של סדרת הרשת המרעישה ״נביאים: מבצע עמר״ם״, בראיון זוגי ראשון
אמריקה המשתנה משתקפת היטב בעונה הרביעית של ״כתום זה השחור החדש״, כאשר נשים בכלא ליצ׳פילד ממשיכות להיאבק באופנים שונים על התואר תלוי-האתניות ״אנושית״. זהירות, ספוילרים!
למה ״זגורי אימפריה״, המייצרת את אחת האמירות המרתקות של העשור האחרון בטלוויזיה הישראלית, לא זוכה להכרה בטקס פרסי הטלוויזיה הקרוב? זה קשור כמובן גם למזרחיות אבל בעיקר – לאיך שהתעשייה הישראלית אוהבת את הטלוויזיה ה״איכותית״ שלה
