הסדרה "הנערים" מוכיחה שישראל לא מסוגלת להבין את עצמה. לא את השסעים שבה, ולא את החפיפה ביניהם. היא איננה מפחדת להציג ביקורת פוליטית מזרחית על ההתרחשויות המזעזעות של קיץ 2014
הסדרה "מונא" היא דבר חדש במקומותינו, עם גיבורה פלסטינית חושבת ומרתקת בלב ההוויה הישראלית-יהודית-תל אביבית. היא מצליחה להנכיח את האיוולת שבאי-ידיעת הערבית, לצד הרהיטות התרבותית של הדור הזקוף פי שלוש – צעירים פלסטינים בגבולות 48' שעדיין פוגשים גזענות חריפה, אבל מתנווטים במודעות בין עולם יהודי ועולם פלסטיני
נראה כי השדה הכלכלי – שבניגוד לזירות אחרות, דוגמת האקדמיה, אינו כבול לחלוטין למשטר הפריבילגיות האשכנזי – מציע למזרחים ממעמד בינוני אופק של הצלחה, והדבר מקבל ביטוי בדימויים טלוויזיוניים
אנשי הפנתרים השחורים חוטפים מכות מהמשטרה והתקשורת מתארת אותם כאלימים, בעוד שעם פורעי החוק האמיתיים של גוש אמונים החיילים מנהלים שיחות על מוסר (מוסר!) ושומרים על איפוק. על הפרק הראשון בסדרה התיעודית של אורי רוזנווקס
