לקראת שלושים למותו של המשורר אהרן אלמוג, קריאה של עינה ארדל ב"פואמה רחוב הרצל" כהצהרה פואטית המערערת על ההגמוניה, עתירת הומור ונפילות קומיות מן השאיפות הנשגבות לקרקע המציאות הכואבת
איאד ברגותי מעניק לקוראי הרומן ההיסטורי שלו, שזכה בימים אלה לתרגום עברי, הזדמנות לבקר בחברה הפלסטינית בשנות הארבעים של המאה העשרים. בראיון מספר ברגותי על חופש ספרותי ועל הציפיות שלו מהקורא העברי, שניגש אל הטקסט מתוך הכחשה של הקיום הפלסטיני
"אליאס ח'ורי אמר שיש לאסוף סיפורי חיים של פליטים, לתעד אותם לא רק כמסמכים היסטוריים, אלא גם כאפוס ספרותי ולמצוא טולסטוי ערבי שיכתוב אותם במתכונת של 'מלחמה ושלום'. הוא לא שיער שהוא יהיה זה שיכתוב." • מן הפרק "ספרות ונורמליזציה" בספרו החדש של יהודה שנהב-שהרבני
"פועלים בתרגום – מהמפנה האינדיבידואלי לתרגום דו לאומי" הוא ניתוח היסטורי ביקורתי של מפעל התרגום המודרני, המשלב מחשבה פוליטית, תיאוריה של תרגום ופרקטיקה של תרגומי ספרות עכשוויים מערבית לעברית. הספר רואה אור בהוצאת ון ליר והקיבוץ המאוחד
בספרו "How to be an Antiracist" יוצא איברם אקס קנדי מנקודת הנחה כי בכל רגע נתון אנחנו גזענים או אנטי-גזענים: תומכים במדיניות גזענית או מתנגדים לה. הוא מאמין שגזענות אינה תוצר של בורות או שנאה, אלא של אינטרסים. יסמין הלוי קראה ותרגמה מרעיונותיו מעוררי ההשראה
בימים הראשונים קמתי כרגיל, סידרתי את המיטה, פתחתי את התריסים והשארתי חריץ קטן פתוח בחלון, להכניס את ריח ההדרים. אבל אז התחילו להיכנס הריחות האחרים: המלח, והסכנה. מסה אישית בימים של קורונה
"כתיבה היא תמיד מעשה קולקטיבי, אף שלימדו אותנו כי היא פעולה יחידנית. אנו תמיד חושבים על קהל, ומדברים מתוך החברה שבתוכה אנו מתקיימים". ההקדמה מתוך ספרו הגעשי החדש של מתי שמואלוף
הסופרת והמשוררת שיח'ה חליוא, תושבת יפו, זכתה במקום הראשון בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר שנערכה בכוויית. לכבוד הזכייה, בחרנו להביא לכן סיפור קצר פרי עטה שפורסם כעת באסופה "בלשון כרותה"
"נבדה" של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר
