בזכות ספרה של רוקסן גיי, היחס אל הגוף השמן הופך מבעיה אישית לבעיה כוללת של חברה שמסרבת להסתכל על גופים שמנים. המרחב שגיי מאפשרת בין השאיפה לרזון לבין חופש התנועה מספק אפשרות לנשום
ספריו המוקדמים של עמוס עוז הציגו בפניי ישראליות אידאלית, נכספת, שעבור ילדה ממוצא תימני מפרבר של תל אביב נדמתה בלתי ניתנת להשגה. רק מאוחר יותר הבנתי שגם הוא עצמו השתוקק להרגיש שייך
בימינו קיימת תמימות דעים כמעט גורפת על כך שהגברים צריכים להשתנות, אבל איך בדיוק זה אמור לקרות? אולי כמו הגיבור שיוצא לאקס-טריטוריה כפרא חסר עכבות ושב ממנה מאולף • שלוש תשובות לשאלה על מה הנובלה "בעל חיים" של רון דהן
בספרה החדש מעניקה תמר גוז'נסקי הצצה למאבקה הנשכח של המפלגה הקומוניסטית בישראל נגד אפליית מזרחים ואל מול ה"שמאל" של מפא"י, בקריאה שנותנת פייט לפוליטיקת הזהויות של ימינו
העצמי של הכותבת הוא מפת ארץ ישראל והיא רוצה לייצר מפה חדשה וחומלת, משוחררת מפטריארכליות, ללא דיכוי מעמדי, לצאת לרוד טריפ במזרח התיכון, הפלסטיני, להפוך כל לא לכן. על ספר השירה של לילך ובר
רונית חכם ותמר ורטה-זהבי הצליחו לייצר ספר נוער שהוא מצד אחד קליל אך בה בעת מאתגר את קוראיו ושובר את הנרטיב שעליו הם התחנכו. הן הצליחו לזרוע בו את זרע השינוי ולהפיח בקוראיו תקווה לחיים אחרים
ספרה החדש של סמדר שרון על תכנון ויישוב חבל לכיש בשנות ה-50, מאפשר לנו יותר מהצצה אל נבכי תהליך בנייתה של הפריפריה כשוליים של החברה. אבל הוא גם מלמד אותנו על מהותה של הפריפריה כמקור של כוח, ולא של חולשה
כיצד זה לחיות בעולם שבו האלימות והבריונות ברחובות מאלצות אותנו לפתח ידיים חזקות כדי להרביץ ורגליים זריזות כדי לברוח? כיצד זה לגדול בעולם שבו יש סכנה פיזית תמידית לגופנו? עבד אבו שחאדה מוצא דמיון בין יפו לניו יורק בספרו של טא-נהסי קואטס "בין העולם וביני"
