בימים הראשונים קמתי כרגיל, סידרתי את המיטה, פתחתי את התריסים והשארתי חריץ קטן פתוח בחלון, להכניס את ריח ההדרים. אבל אז התחילו להיכנס הריחות האחרים: המלח, והסכנה. מסה אישית בימים של קורונה
"כתיבה היא תמיד מעשה קולקטיבי, אף שלימדו אותנו כי היא פעולה יחידנית. אנו תמיד חושבים על קהל, ומדברים מתוך החברה שבתוכה אנו מתקיימים". ההקדמה מתוך ספרו הגעשי החדש של מתי שמואלוף
הסופרת והמשוררת שיח'ה חליוא, תושבת יפו, זכתה במקום הראשון בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר שנערכה בכוויית. לכבוד הזכייה, בחרנו להביא לכן סיפור קצר פרי עטה שפורסם כעת באסופה "בלשון כרותה"
"נבדה" של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר
היא מעולה בחניות, יש לה עניין מצרי קדום עם מים לפני נסיעות, היא שחיינית מדופלמת וכתיבה בעיניה היא קצת כמו שחייה. תמר קפלנסקי מתארחת במדור עם צאת ספרה "על מקום הימצאה"
הוא ראה את הערבית והעברית כשפות המקיימות תדיר דיאלוג פורה ביניהן ויכולות לשמש גשר בין דובריהן השונים, יזם מפעלות תרגום, עשה בעצמו ועודד אחרים לעשייה מתוך דחף עמוק של אהבת השפה והשירה הערבית. דברי פרידה מהאיש ששבילי בגדאד, תל אביב וקהיר היו לו בית
כותבת הספר "דיאלוג בקמפוס" מודעת לסכנות שבהעלאת שאלות על יחסי יהודים וערבים, בטלטול מנגנון ההכחשה שמכסה ומסתיר את הבעיה הפוליטית. אך כמי שראתה במו עיניה את השינויים בדרום אפריקה, היא מטפחת חזון של יצירת מרחב דמוקרטי, שוויוני, רב תרבותי
פרנץ פאנון, שלמה סבירסקי, פרננדו פסואה, רוקסן גיי, ג'ואן נסטל, היינריך פון קלייסט, חנוך לוין ועוד – אקטיביסטיות ואקטיביסטים מספרים על המלים שבישרו את רוח ההתנגדות
