שאלות לקראת הכנס “תעסוקת נשים בעידן של הפרטה” – מדוע הממשלה לא אוספת נתונים על מדיניותה שלה עצמה? ומדוע לא רק מי שנפגעה ישירות משוק התעסוקה הניאו-ליברלי צריכה לדאוג?
יש לברך על הרחבת מעגלי הפעילות והפרופיל הפוליטי של השמאל, ועל היכולת לעבוד תחת עניין משותף. אבל יש גם מקום לביקורת על הדומיננטיות של נושא זכויות אדם ועל ההגמוניה שהוא הולך ותופס בשיח בישראל
הצעת החוק החדשה המגבילה עוד יותר את תנאי ותדירות המפגשים בין עורכי דין לאסירים ביטחוניים, סוללת דרך קלה לפגיעה קשה בזכויות האסירים ובחופש העיסוק של פרקליטיהם. גם כך כל מפגש ביניהם “חשוד” מראש וחשוף לעיניים ואוזניים רבות
היית מוכן שהבת שלך תצא עם ערבי? שאלה זו נועדה להעמיד ליברלים “עם הגב לקיר”, כך שפתיחותם המוצהרת תאותגר באופן הקשה ביותר עם פחדיהם הקמאיים. מה צריכה להיות התשובה שלכם אליה?