הרעיון של אפליה בדיור כל-כך יסודי במציאות הישראלית, עד שלחלקים רחבים בציבור הוא נראה כמובן מאליו. אל מול ההתפרצויות הגזעניות של “באמונה” ושל ההפגנות בעפולה, אנחנו צריכים ליצור מאבק אזרחי לחברה עירונית ויישובית מגוונת ומשותפת
החטיבה להתיישבות, שהתנהלותה מתאימה יותר לימי “חומה ומגדל” ולא להליכי מנהל תקין של מדינה דמוקרטית ריבונית, מעדיפה באופן מובהק את ההתנחלויות על הפריפריה ונגועה בשחיתות. והמצב הקיים עשוי להתקבע בחסותו של לא אחר מראש הממשלה
יכולה להיות ביקורת רבה וצודקת כנגד ״שוברים שתיקה״ אבל המשקל של חשיפת העדויות שלהם הוא לחלוטין לא מובן מאליו בחברה שמדחיקה ומשתיקה. השאלה החשובה באמת היא: איך אנחנו המזרחים יכולים ליצור תנועת שלום, למען הורינו ולמען ילדינו?
שיעור ערבית לילדי כיתה ח’ בירושלים. אני נכנסת, מציגה את עצמי ומתחילה ללמד. כל כמה דקות התלמידים שואלים: המורה, את ערבייה? המורה, את ערבייה? מתישהו אני מאבדת סבלנות: שמעתם פעם על ערבייה שקוראים לה יעל? קורותיה של יהודייה-ישראלית דוברת ערבית, עם נראות ערבית/מזרחית, במרחב הארצישראלי
תנועת ״אורפוד״ מלווה סרבני ונמנעי גיוס מצעירי העדה הדרוזית, ומנסה להציב נרטיב חלופי לזה הציוני ולהזכיר כיצד היו הדרוזים מבין הראשונים להילחם בקולוניאליזם הבריטי ובתנועה הציונית לפני 1948. הדייה כיוף מסבירה על חזונה של התנועה, מטרותיה והישגיה
עצומה חדשה של אנשי אקדמיה: אנו קוראים לרשויות החוק להגן על חופש הביטוי של חברי ״שוברים שתיקה״ ולבלום את מי שפועלים באיומי אלימות להשתיקם. חברה דמוקרטית חייבת להיות פתוחה לביקורת ונכונה לשפר את דרכיה
הרשות לשיקום האסיר החליטה להפסיק את השתתפותה במימון ״בית החסד״, ההוסטל השיקומי היחיד לאסירים ערבים בישראל. בהיעדר תמיכה, יתקשו האסירים המשוחררים במעבר לחיים נורמטיביים ובהתמודדות עם קשיי היום-יום. לכל אסיר ששוקם במקום יש סיכוי לחזור למשפחתו כשהוא מתפקד ותומך. מה יהיה עליהם כעת?
משרד השיכון וחברת עמידר חתמו במודע על הסכמים עם יזמי פינוי-בינוי, כדי להעביר לרשותם אלפי דירות חדשות ויפות תוך נישול המוני של דיירי דיור ציבורי בחסות החוק. חובה על שר השיכון גלנט לתקן את המעוות