שיקום, רכישת כישורים לחיים האזרחיים לאחר כליאה ממושכת, לימודים – דו״ח חדש קובע כי כל אלה יכולים להועיל לחברה במקרה של אסיר פלילי. ומה עם אסירים פוליטיים אזרחי ישראל?
סביב יום הזכרון הטרנסי, שצוין בשבוע שעבר, דובר רבות על התאבדותה של מאי פלג, פעילה בקהילה. אלא שהיום הזה, במידה מסוימת, משתף פעולה עם הפוליטיקה של המוות שרודפת את חייהם של אנשים שונים מגדרית. צריך להתעמת בכנות ובאומץ עם כך שיש מי שנידונים לחיים ראויים, בזמן שאחרים מתקיימים באזור הדמדומים
הקבינט נסמך הבוקר על התקנות לשעת חירום כדי להוציא את התנועה האיסלאמית הצפונית אל מחוץ לחוק – החלטה פוליטית המתעלמת מהעובדה שהתנועה מספקת שירותים ציבוריים בסיסיים לחברה הערבית, כאלו שהמדינה מונעת מהם. ההקצנה הפאשיסטית של הימין והשתיקה של השמאל מול רדיפה זו יובילו למשבר קשה
האנטישמי הממוצע חרד לגורלו האישי והקולקטיבי למראה יהודי, ממש כפי ששביט-ציפר-מרגלית-ימיני מאוים למראה מוסלמי. שניהם ממסגרים עובדות “נכונות” בתפישה גזענית, שנאת אחר ודימוי עצמי אירופי
בית המשפט קיבל השבוע החלטה שכופה על פליטים ומבקשי מקלט עזיבה ״מרצון״. האפשרות השנייה היא כליאה. אלא שתוצאותיה של אותה עזיבה מרצון הן לרוב תלאות וייסורים רבים, וההסכמים של ישראל עם אותן מדינות אליהן מגיעים הפליטים נותרים חסויים. שנאת הזרים, ברור לכל, מנותבת מלמעלה
הצעתו של נתניהו לשלילת מעמדם של 100 אלף תושבי השכונות המזרח ירושלמיות שמעבר לגדר, חוברת לשורת התבטאויות שקו מחשבה אחד מחבר ביניהן והן מכוונות גם לערבים בתוך גבולות הקו הירוק: כולכם נמצאים פה בחסד ועל תנאי. ושתיקת המחנה “הדמוקרטי” מהדהדת ברקע
במקום לממש את הבטחתו לפעול למען השקופים, דרעי בעצמו מתנהל כשקוף בממשלה ומתבטל בפני נתניהו, ואילו כחלון גוזר על עצמו שתיקה בגלל “ניגוד אינטרסים”. ויש גם לשאול: מהו הקול המזרחי הייחודי שיכול להוות אלטרנטיבה לטירוף הלאומני של השבועות האחרונים?
עבד אבו שחאדה, אקטיביסט יפואי וסטודנט, מספר על החזרה ללימודים לאחר הפרות הסדר ביפו. מול ההסתה הפרועה של הימין כנגד ערבים אישית וקולקטיבית, גם הסטודנטים השמאלנים ממלאים פיהם מים