כאשר הגיעו ראשוני הציונים ליפו, התגוררו בה עשרות אלפי פלסטינים. אז איך הפכה הסיסמה הציונית ל”עם ללא ארץ לארץ ללא עם”? חנה ספרן מתבוננת בהיסטוריה כדי להבין את ההווה
בסיס הבעייתיות בימי ירושלים טמון בחשיפת הבלוף של העיר המשוסעת ש”אוחדה לה יחדיו” ובניסיון לנקות את המרחב מכל גורם פלסטיני שעשוי להזכיר לצועדים שירושלים אינה מאוחדת באמת
הורות היא חוויה משנת חיים, אולם מפתיע שהאבהות של תם אהרון גורמת לו דווקא להתנער מאחריות במקום להבין שהילדים הפלסטינים זקוקים להגנה בדיוק כמו הילדים היהודים
מה עוד צריך לקרות כדי שנפנים שגידול ילדים בתנאים לא אנושיים, אכזריות ורצח שמכתיב הכיבוש, מייצר חוסר אונים, אלימות בלתי נסבלת, שנאה, מלחמה ורצח • במלאת 20 שנה ל”חומת מגן”
“דו”ח האפרטהייד” של אמנסטי התקבל בישראל כמו תוצאות בדיקה: ישראל חיובית לאפרטהייד, ומכאן נותר רק לתהות אם מדובר בעלילת דם אנטישמית, אמירת המובן מאליו או התפתחות עם השלכות משפטיות אמיתיות. מה שחסר, בינתיים, הוא דיון בתוכן הדו”ח עצמו. אז מה הטענות המרכזיות בדו”ח ומה המשמעויות שלו עבור ישראלים-יהודים?
הביקורת על התערוכה במכון הערבי בפריז מדגימה כיצד שוב נכפה אלם היסטורי, עכשווי ועתידי על מזרחים בישראל. הדיון שהתפתח מעלה תהיה לגבי האופנים שבהם, אם בכלל, השתנו התנאים לדיאלוג מזרחי-פלסטיני מאז הכישלון של המפגש ההיסטורי בטולדו בשנת 1989
בסרטו של אלון שוורץ, טנטורה, לוחמי אלכסנדרוני מתוודים על מה שניתן להגדיר כפשעי מלחמה. אבל בחברה הישראלית חתירה תחת מיתוס הצבא המוסרי ביותר בעולם עדיין נחשבת כפשע חמור יותר