מיודענו שלדון אדלסון, בעלי ביטאונו של נתניהו “ישראל היום”, מרפד במזומנים את מירוצו של המועמד הרפובליקני ניוט גינגריץ’ לנשיאות. קשה יהיה למצוא בעל הון שהשפעתו על השלטון והתרבות הפוליטית בשתי מדינות רבה כל כך
אחרי שנים של תנאים מחפירים, התאגדו עובדי חסות הנוער בכוח לעובדים כדי לדרוש את המגיע להם ולנערים. אל מול “האיום הגדול” שכרה המעסיקה שלהם, עמותת ענ”ב, את שירותיו של משרד היח”צ “לגאיה” – שעוד מעז להטיף להם בענייני מוסר. אורן ירמיה על התרגיל
המאחד הלאומי של הסמול הוא עיתון מתנשא ושמרני, המתפרנס מהדפסת הביביתון ומתאים מאד לקוראיו: בני העשירונים העליונים, המעוניינים לשמור על כספם ולא לחלקו לעניים. יובל גלעד על הבעיות של הארץ
“קר שם על גבול מצרים”, אמרה הקרקלית חסרת הפנים לחברתה. “את יודעת, אנחנו יורים שם”. “מה, על מי אתם יורים?” “על פליטים”, צחקקה לה. שרית טופז על שיחה אלימה וחולפת שהתנהלה מעל ראשה
מאבקם של עובדי חסות הנוער מול משרד הרווחה נמשך ללא הישגים משמעותיים. אלמה ביבלש על ניצולם רב השנים של עובדים שקופים ועל הפגיעה של העמותות והממסד בנערים ובנערות
שהם באים לעבוד פה, שישראל לא חייבת להם כלום, שבגללם המוחלשים ממילא סובלים יותר. יונתן ברמן ועודד פלר משליטים סדר בדיעות הרווחות על מבקשי המקלט בישראל, וגם מציעים פתרון
מרכזים אותם ב”גטו”, דואגים ששכרם יהיה נמוך, לא בודקים בקשות למקלט מדיני, מאלצים אותם לישון בחוץ – ואשכרה למות מקור. רועי וגנר על היד המכוונת (והנעלמה) של השלטון הארצי והמקומי
הפרשנות ה”דינמית” של בית המשפט, המנסה להגמיש את הוראות המשפט הבינלאומי בתואנה של שימוש “סביר” ו”כיבוש מתמשך”, עלולה להכשיר את הגזל של מחצבי הגדה. אייל הראובני בעקבות הפסיקה בבג”ץ המחצבות