זה מה שיש לרמי אומודל (Remi Omodele), חברה מברקלי, אפרו-אמריקאית שנשואה ליהודי אמריקאי לבן, להוסיף לאמירתו של אובמה לפיה “טרייבון מרטין יכול היה להיות אני”
הפרויקט של ה”יהודי-ערבי” מנסה להדגיש קשר היסטורי ונקודות דמיון קרובות כמו מראה חיצוני דומה, מנהגים וכו’, אך במקביל מתעלם ממרכיב השפה כשפה חיה, זמינה ואמיתית. מחשבות על המושג
כשאנחנו יודעים מראש מה תפסוק ההלכה הליברלית, לא רק הסקרנות יוצאת נפגעת: הדיון על סגירת עסקים בשבת בתל אביב מזמן חשיבה מורכבת יותר מאשר כפייה וחופש, נאורות וחשכה, קידמה וקיבעון
וודי גאת’רי, מחייה מוזיקת הפולק האמריקאית במהלך המאה ה-20, נולד למשפחה בורגנית שהידרדרה לעוני. החיים בעוני חשפו אותו לרעיונות קומוניסטיים שהנחו את יצירתו המוזיקלית, אשר השפיעה על רבים וגדולים. יום הולדת שמח
מאמצי טיוח והסתרה כבירים היו גם היו. זו עובדה, ועובדה זו הייתה צריכה להביא כל עיתונאי ראוי לשמו לשאול, “למה?” אבל חשוב יותר להבין שבהיעדר דיון נוקב וכן על העבר, גישות גזעניות דומות ממשיכות להכתיב את ההווה ואת העתיד
בישראל פגשו היהודים המזרחים שלטון פוליטי שדרש צייתנות גם כשזה הגיע לענייני תרבות. כולם היו צריכים להתאים את עצמם למודל הצבר המיוחל ששר מוזיקה “עברית” סטייל נעמי שמר ולהקת הנח”ל. ואז התחילה מוזיקת הקסטות. מסע מוזיקלי, פרק ב’
המצאות טכנולוגיות, יצירות אמנות, מעקב המוני אחר בני אדם, פוליטיקה של תככים, רשת האינטרנט, דמיון ומציאות שעולה על כל דמיון. כל אלה מתערבבים בהווה חסר פשר