אווה אילוז גילתה בשיח הטיפולי את מה שראה נועם חומסקי ביחסי הציבור: אמצעי שבו מופעל כוח באמצעות הסכמה בחברה “חופשית”. בספרה “גאולת הנפש המודרנית” מדגימה אילוז כיצד העיסוק בעצמי הנרקיסיסטי מעודד הגשמה אישית והחלמה שמייצרים חולי, עונג שמייצר סוגים חדשים של סבל, שקיעת ההתנגדות ותשישות תרבותית
אחרי 25 שנה של שליטת בעלי הון שהביאו את “מעריב” למצב של פשיטת רגל, העובדים/ות והעיתונאים/ות של העיתון צריכים לקחת את כוחם, אותו הם מפגינים בשבועות האחרונים, עד הסוף
קריאות להגדיר את היהודים מארצות ערב כפליטים הושתקו בעבר על ידי ממשלות ישראל. שינוי המדיניות ונמרצותו של דני איילון קשורים להכרה החדשה יחסית, שישראל לא תוכל להתחמק עוד מאחריותה לנכבה. אבל כדאי למובילי הקמפיין ללמוד את ההיסטוריה של הרעיון המופרך
מימון מדעי הרוח על ידי המדינה הוא לא בזבוז לטובת פרזיטים מקושרים, אלא הדרך הרציונלית והיעילה ביותר לייצר ולחלק משאב שרוב האזרחים נהנים ממנו. המשך פולמוס
בדיון על מדעי הרוח חשף נחמיה שטרסלר את מהותו של הסדר הקפיטליסטי כתנועה שלילית, ההופכת כל מה שנקרה בדרכה לאמצעי ולכמות. מבקריו ממהרים להשתיק את הליצן הכלכלי, ומבקשים לכסות את ערוות הקפיטל בדעת ורוח. המשך פולמוס
ימים קשים עוברים על אלפיים עובדי “מעריב”. ימים של פחד וסכנה. ימים חמוצים. אבל בניגוד למשברים קודמים הפעם יש גם קצת תקווה: העובדים מאוחדים, ונלחמים ביחד על עתידם ועל עתיד העיתון